מכבי נתניה – אנחנו, לפני: חלול-לבן/ מתי סין-קרונה

"הנבחרת מעל הכל, גם אם אנחנו נפגעים מזה" אמר אריק בנאדו, והתחיל בחכמתו, בשקט ובצנעה, גם אם לא בכוונת מכוון, את קמפיין בחירתו למאמן הנבחרת הבא, משם יביא אותנו ,לראשונה אחרי 46 שנה, לטורניר גדול (גם עם קצת מזל היות ובאליפות אירופה הבאה ישחקו מספר שיא של 24 נבחרות).

שלא כמו רוב אוהדי הכדורגל – שלהם, בדומה לימאים, יש קבוצת כדורגל אהודה בכל נמל – לי יש רק שתי קבוצות כדורגל אהודות, בסדר הזה: נבחרת ישראל ומכבי חיפה. בעבר היתה גם קבוצה שלישית שמאוד אהבתי שנקראה: "כל הקבוצות שמשחקות נגד גרמניה". אבל מאז שסבתא מתה וכמה שבועות אחר כך גרמניה שיחקה במונדיאל נגד סעודיה, ובעיקר אחרי שגיליתי כמה ענוג הישבן של אנגלה מרקל כשזכיתי לראות בעין בלתי מזוינת תמונה שלה מהמלתחות של הנשים בחוף מציצים, התחלתי דווקא לחבב את הקבוצה שמשחקת נגד כל הקבוצות שמשחקות נגד גרמניה, וכך נשארתי עם שתי קבוצות אהודות בלבד.

אמנם נבחרת ישראל נשארה ותישאר גם בעתיד, לפחות כלפי חוץ, בראש דירוג האהדה שלי, אבל השנים האחרונות מסמסו די הרבה מן התשוקה שלי אליה.

זה לא רמת המשחק או ההישגים הדלים שתרמו לכך, אלו אף פעם לא היוו את ההדק הנסחט שירה אותי לכל משחק נבחרת (חיפשתי פרוש עברי לטריגר, זה מה שיצא לי); זה הדימוי החלול שפגע ביכולת שלי להזדהות עם הנבחרת, שלפעמים נדמה שהיא קיימת רק בשביל חלטורה טובה לדידי הררי או כדי לארגן לשחקן ספסל מקומבן במכבי פתח תקוה, חוזה בליגה הקפריסאית דרך זימון לנבחרת.

דימוי חלול כמו מילות ההמנון "הרשמי" של הנבחרת, שהחליף את המילים האלמותיות "אל תירא ישראל, אל תירא, כי גור אריה הלוא אתה" במשפט הסתום (תרתי משמע) "מי שמאמין לא מפחד את האמונה לאבד".

דימוי חלול כמו הקמפיין המבורך לעידוד קניית מוצר ישראלי בכיכוב שחקני הנבחרת, כשהסמל של אדידס בולט מחולצותיהן הכחולות לבנות.

דימוי חלול שמביא חברת סלולר לחלק בחינם ארבעים אלף חולצות נבחרת עם מספר 15 על הגב, כאילו זו נבחרת של שחקן אחד. נבחרת ביניונימית.

והכי חלול, נבחרת שבמקום לפמפם את עצמה ואת דבר קיומה לא מפסיקה לפמפם כבר חודשים את רונאלדו בישראל כמו אחרונת הפרובינציות.

למשחק נגד פורטוגל לא אלך. לא מעניין אותי רונאלדו אחרי שראיתי פעמיים את מראדונה השמן. איזה משקל יש לזה מול שחקן שחצי ממשקל גופו הוא ג'ל והחצי השני אגו. דווקא למשחקים הבאים של הנבחרת ככל הנראה אגיע, ולא משנה התוצאה נגד פורטוגל. אגיע כדי לראות את הנבחרת שגם דידי הררי ואבי לוזון לא יוכלו לקחת ממני, כי אין לי נבחרת אחרת.

ועד שאריק הכובש יקבל את שרביט הניצוח הכחול לבן ויעשה את מה שהוא יודע הכי טוב, וזה לעשות את הדבר הנכון, יש לו בשבת לכבוש את מכבי נתניה בשלושה דרדאלים קטנים מארבעים ס"מ של וויאם עמאשה.

ולפיכך, הנבואה על פי הופמן נתנה לשוטים.

ולכן, התחזית למחר – 0:3 ירוק.

*

מתי סין-קרונה

מודעות פרסומת

אודות הופמן

כותב, עד שייגמר
פוסט זה פורסם בקטגוריה בעיית הקבוצות האחרות, הכדור הוא הכל, ובינתיים בעולם, ירוק עד, כללי, משחקים במילים, שאלות ברומו של אדם, עם התגים , , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

7 תגובות על מכבי נתניה – אנחנו, לפני: חלול-לבן/ מתי סין-קרונה

  1. מתן גילור הגיב:

    אני מעדיף את מכבי עד כדי כך שגם כאשר שירתתי את מדינת ישראל עשיתי זאת בצבע ירוק.

    אהבתי

  2. מיכל הגיב:

    אף פעם לא התחברתי לנבחרת. במוח הקיצוני שלי לא הבנתי איך אני אמורה לעודד בימי שישי או שלישי, את אותם השחקנים שכמה ימים לפני זה הוצאתי את נשמתי כדי לקלל אותם ואת כל המשפחה שלהם, פעמיים. זה שהם לבשו כחול לא הצליח לבלבל אותי מעולם, מה לעשות. הכשלונות המתמשכים, ובשנים האחרונות גם אבי לוזון, גרמו לזה שכשדקל או אח ירוק אחר נפצע במילואים אני מתעבת את הנבחרת ממש. מה היה דחוף לו לגוטמן המשחק הזה אחרי שבוע שבו אנחנו משחקים פעמיים (גביע וליגה)? לו ולעוזר שלו הפתרונים. בכל מקרה, אני אלך לראות את פורטוגל ובעיקר את CR7. כנאמנת ברקוביץ' אף פעם לא היתה לי בעיה עם אגו, כל עוד הוא מגיע עם יכולת מסירה מהפנטת.
    למשחק בנתניה אבוא כדי לראות אותנו מסתדרים בלי צ'וצ'ה, בלי ידין, בלי קינן ומסתבר שגם בלי עמאשה. עכשיו נראה אם אריק באמת קוסם, או שחלמתי חלום.

    אהבתי

  3. מתי הגיב:

    אני חושב שכבר אמרתי, מיכל, שאני מעדיף את LM קצר אבל גם זה הרבה פחות מהעדפתי את TC ediot שכמעט שבר לטאלב את הרגל.
    אחרי שמשינה שרו- את לא כמו כולן, ואני שאלתי- ומה איתי? אני שמח לא להיות כמו כולם ולקבל הצעה להצטרף ללהקת הרקדניות האוונגרדית של אתי פולישוק.
    מתן- (כבר כתבתי לך) שמזל שלא היית בצנחנים.

    אהבתי

  4. הופמן הגיב:

    יפה מתי. אני, כמו האחרים, מתקשה להבין את האהדה לנבחרת לפני הכל. אבל אולי זו רק התקופה (כלומר 20 השנים האחרונות). אני זוכר טוב מאוד שבשערים ההם של אוחנה נגד קולומביה, או של עטר נגד צרפת, התרגשתי בערך באותה מידה, אם לא יותר, כמו בשערים של עופר מזרחי או של רומן פץ.

    אהבתי

  5. מיכל הגיב:

    עזבו את הנבחרת. אחרי שבועות הקסם שאריק העניק לנו יש תחושה (לא נוחה) של נחיתה לקרקע. השאלה אם נמשיך בטיסת החלל המגניבה שלנו עוד קצת, עוד שנקיץ מהחלום, לגמרי. ואם תרצו: האם ההתאוששות המופלאה היתה תוצר של החלפת מאמן – כל מאמן – או שאריק או אשכרה מלך העולם? ג'יזס, איזה משחק מלחיץ.

    אהבתי

  6. מתי הגיב:

    ניר, ידעתי פחות או יותר שזה ככה אבל לא ידעתי עד כמה עומק השסע בין הנבחרת לקהל וחבל שזה ככה.
    אין ספק שמאוד קשה לאהוב את הנבחרת בפורמט הנוכחי. בעיקר הרבה אנשים אומרים לי שפעם כל שחקן נבחרת היה אייקון כדי להיות שחקן נבחרת היית צריך להיות דמות מרכזית בקבוצה שלך ובעולם הכדורגל. היום אם שלושת רבעי משחקני הנבחרת ילכו ברחוב אף אחד לא יזהה אותם. האינפלציה הזו שהגיעה לשיא אצל פרננדז כשכל שחקן ליגה ב׳ קיבל זימון לנבחרת , גמרה אותה לגמרי.
    מיכל, את צודקת זה משחק מאוד חשוב היום בנתניה, רק למה ג׳יזס? שבת היום.

    אהבתי

  7. מתי הגיב:

    אה ועוד משהו הופמן, הכותרת שנתת לפוסט מצויינת.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s