מכבי נתניה – אנחנו, לפני: חלול-לבן/ מתי סין-קרונה

"הנבחרת מעל הכל, גם אם אנחנו נפגעים מזה" אמר אריק בנאדו, והתחיל בחכמתו, בשקט ובצנעה, גם אם לא בכוונת מכוון, את קמפיין בחירתו למאמן הנבחרת הבא, משם יביא אותנו ,לראשונה אחרי 46 שנה, לטורניר גדול (גם עם קצת מזל היות ובאליפות אירופה הבאה ישחקו מספר שיא של 24 נבחרות).

שלא כמו רוב אוהדי הכדורגל – שלהם, בדומה לימאים, יש קבוצת כדורגל אהודה בכל נמל – לי יש רק שתי קבוצות כדורגל אהודות, בסדר הזה: נבחרת ישראל ומכבי חיפה. בעבר היתה גם קבוצה שלישית שמאוד אהבתי שנקראה: "כל הקבוצות שמשחקות נגד גרמניה". אבל מאז שסבתא מתה וכמה שבועות אחר כך גרמניה שיחקה במונדיאל נגד סעודיה, ובעיקר אחרי שגיליתי כמה ענוג הישבן של אנגלה מרקל כשזכיתי לראות בעין בלתי מזוינת תמונה שלה מהמלתחות של הנשים בחוף מציצים, התחלתי דווקא לחבב את הקבוצה שמשחקת נגד כל הקבוצות שמשחקות נגד גרמניה, וכך נשארתי עם שתי קבוצות אהודות בלבד.

אמנם נבחרת ישראל נשארה ותישאר גם בעתיד, לפחות כלפי חוץ, בראש דירוג האהדה שלי, אבל השנים האחרונות מסמסו די הרבה מן התשוקה שלי אליה.

זה לא רמת המשחק או ההישגים הדלים שתרמו לכך, אלו אף פעם לא היוו את ההדק הנסחט שירה אותי לכל משחק נבחרת (חיפשתי פרוש עברי לטריגר, זה מה שיצא לי); זה הדימוי החלול שפגע ביכולת שלי להזדהות עם הנבחרת, שלפעמים נדמה שהיא קיימת רק בשביל חלטורה טובה לדידי הררי או כדי לארגן לשחקן ספסל מקומבן במכבי פתח תקוה, חוזה בליגה הקפריסאית דרך זימון לנבחרת.

דימוי חלול כמו מילות ההמנון "הרשמי" של הנבחרת, שהחליף את המילים האלמותיות "אל תירא ישראל, אל תירא, כי גור אריה הלוא אתה" במשפט הסתום (תרתי משמע) "מי שמאמין לא מפחד את האמונה לאבד".

דימוי חלול כמו הקמפיין המבורך לעידוד קניית מוצר ישראלי בכיכוב שחקני הנבחרת, כשהסמל של אדידס בולט מחולצותיהן הכחולות לבנות.

דימוי חלול שמביא חברת סלולר לחלק בחינם ארבעים אלף חולצות נבחרת עם מספר 15 על הגב, כאילו זו נבחרת של שחקן אחד. נבחרת ביניונימית.

והכי חלול, נבחרת שבמקום לפמפם את עצמה ואת דבר קיומה לא מפסיקה לפמפם כבר חודשים את רונאלדו בישראל כמו אחרונת הפרובינציות.

למשחק נגד פורטוגל לא אלך. לא מעניין אותי רונאלדו אחרי שראיתי פעמיים את מראדונה השמן. איזה משקל יש לזה מול שחקן שחצי ממשקל גופו הוא ג'ל והחצי השני אגו. דווקא למשחקים הבאים של הנבחרת ככל הנראה אגיע, ולא משנה התוצאה נגד פורטוגל. אגיע כדי לראות את הנבחרת שגם דידי הררי ואבי לוזון לא יוכלו לקחת ממני, כי אין לי נבחרת אחרת.

ועד שאריק הכובש יקבל את שרביט הניצוח הכחול לבן ויעשה את מה שהוא יודע הכי טוב, וזה לעשות את הדבר הנכון, יש לו בשבת לכבוש את מכבי נתניה בשלושה דרדאלים קטנים מארבעים ס"מ של וויאם עמאשה.

ולפיכך, הנבואה על פי הופמן נתנה לשוטים.

ולכן, התחזית למחר – 0:3 ירוק.

*

מתי סין-קרונה