גוסטבו בוקולי נותן עונה של סמל ירוק אמיתי. הסמל הירוק אריק בנאדו מחליף את הסמל הירוק ראובן עטר ומוליך את הבוגרים לאירופה. הסמל הירוק אברהם אבוקרט לוקח דאבל. הסמל הירוק ניר תודה ווידוביץ'* זוכה לטקס פרישה מרגש וכנראה נשאר במועדון, בזמן שהסמל הירוק לשעבר ואליד באדיר מקבל את הכבוד של סמל לשעבר. היום אפילו שמעתי דיבורים על חזרה אפשרית של הסמל במיל' חיים סילבס למכבי, כמאמן בנוער.
זה רק אני או שהיה משהו נורא סמלי במכבי חיפה השנה?
0:1, הקבוצה הבוגרת
שני סמלים רבים והסמל השלישי לוקח. בנאדו הצעיד אותנו ביד רמה ומצח מורם מכפר סמיר לאולם היוצאים בנתב"ג. קיבלנו מאמן, קיבלנו אירופה וקיבלנו עונה שתיזכר. מי צריך יותר.
0:2, קבוצת הכדורסל
עונה גדולה. שילוב קבוצה שהיא שילוב מושלם בין גניבות (קאלאיטיס) כשרונות (סמית, מקל), מחויבות (עידו), כוח (תומאס), רוח לחימה (צ'וברביץ') והמשוגע התורן (סטול). מאמן מספיק טוב היה עושה איתם עונה לא רעה. מאמן אדיר כמו גרינברג עשה מהם את אחת הקבוצות הטובות שנראו בחיפה אי פעם. יחד עם שיפוץ רוממה והחיבור המחודש לקהל, זו עונה שאולי היא נקודת המפנה בה סוף סוף מכבי חיפה תהפוך למספר 2 בכדורסל הישראלי. ומה שהכי טוב בעונה הזו הוא שהיא עדיין לא נגמרה, ולכו תדעו.
0:3, קבוצת הנוער
את השמות כבר כולם מכירים, אבל נדמה שאת הדאבל הזה הביאה לקבוצת הנוער שלנו הרוח הקבוצתית. מחזור אדיר של שחקנים שהפך לצוות מגובש של חברים ליחידה, בו כל אחד נותן את שלו ואף אחד לא מתלונן. הצוות הזה שרד עזיבה של מאמן באמצע העונה והצליח לסחוב את האלונקה עד הסוף, כשהגביע היה כבר הסיכה הבוהקת על החזה הנפוח מגאווה.
זה היה דאבל שהזכיר לנו את מכבי חיפה שאנחנו מכירים. המגובשת, הרצה, הסוחפת, המרגשת. בנאדו במעברו סימל, כך נקווה, את המעבר של הרוח הזו לקבוצה הבוגרת. בשנה הבאה יצטרפו אליו כמה מחניכיו נושאי הלפיד לנסות להחזיר לנו את הירוק שאנחנו אוהבים, אחרי כמה שנות בצורת.
הנבואה ניתנה לשוטים, ולכן התנבאנו נכונה. סיכום העונה:
0:3 ירוק!
*
*תודה ליותם על ההברקה. בכלל תודה ליותם ולמתי על עונה נפלאה. הבלוג מתווה את הדרך למועדון!
היום , 18.5.13
באצטדיון מלא , בטקס מרגש , במשחק אחרון
בחרתי לתת לבן שלי את המתנה הכי טובה שיש
הכנסתי אותו למשפחה השניה שלי….
היום הייתי גאה במועדון שלנו ולשם שינוי גם בקהל
( למרות כמה שוטים שצעקו בוז אווילי לבאדיר )
אריק ללא ספק החזיר לנו את ה spirit …
מחכה כבר לשנה הבאה בסמי עופר הבנויה..
אהבתיאהבתי
התרגשתי היום.
הייתי אפילו בין הראשונים באצטדיון שהריעו לניר כשעלה לחימום בפעם הראשונה.
נזכרתי בפאריז, ולנסיה רוזנבורג ובכל אותן פעמים בהן ניר היה חלק בלתי נפרד מהקבוצה שריגשה אותי.
נזכרתי בגול של באדיר בגראץ ובקילר שהיה עימנו בשנות התהילה ושוחרר בטרם עת.
נזכרתי בפעם הראשונה שלי על הטריבונות (הפסד 1:2 לשמשון ת"א בשנה הראשונה בלאומית…)
והתרגשתי בשביל האחיין שלי ואביו וסבו שהשלימו 3 דורות ביציע. ברוך אתה שהחיינו וקיימנו והגיענו.
בשנה הבאה נשב על המרפסת ב- BOX (סתם, לא ארינה, לא בוקס ולא נעליים)
עוד חודשיים באירופה, בינתיים מתאדון מול נורבגיה ב- 5.6 בנתניה
עונה לספר הזכרונות
אהבתיאהבתי
יש משהו אחר בלראות את הנוער. אתה מרגיש שאתה חלק ממועדון, ולא עוד אוהד של עוד קבוצה (טוב, האמת שאף פעם לא הרגשתי כמו עוד אוהדת של עוד קבוצה). ראיתי אותם בכמה משחקים השנה בטלוויזיה, ואז הלכתי לחצי, ואתמול עצרנו בנתניה בדרך לחיפה לשעתיים שחשבנו שהיו מרגשות רק בשביל להבין אחכ שבסופו של דבר – הנוער הוא רק הכנה לבוגרים. היה מרגש בקריית אליעזר. עוצמת המועדון נטו. מהטקס לניר, והמחווה לבאדיר, ודקל הזה שלוקח את ניר על הכתפיים – איזה כפרה על הדקל הזה! וכמובן, זה שניצחנו ועוד מגול של שחקן שבכלל מי סופר אותו (ואולי צריך). הייתה לי שבת ירוקה, סיום עונה מושלם, ברוך שעשני ירוקה.
אהבתיאהבתי
הזלתי דמעה אתמול. ויותר לא אוסיף.
אהבתיאהבתי
אני בכלל לא אדבר על דוד שלי ושאר הדור שלו ביציע 4 שהיו נרגשים כפי שמעולם לא ראיתם, רק אציין לידי ישב תת אלוף בדימוס. אדם שלחם בכמה וכמה מלחמות. אחד כזה שבקושי קופץ בגול. הבן אדם יבב כמו ילדה קטנה.
אלה היו 7 שעות של שכרון חושים.
גביע בדקה ה-90? אלה לא שחקנים של מכבי חיפה! זה שאמא כוכב ישבה לידינו והבן שלה נתן את הכדור שפתח לריאן את ההתפקה רק העצים את החוויה.
ואח"כ בקרייה – אין מילים. זה הכל ביחד – הפרישה, וזה שסוף-כל-סוף, אחרי כל המרורים שאכלנו מהם בליגה ובגביע ושנים האחרונות אנחנו נותנים להם 2 שלישיות בעונה ומנצחים אותם לקראת הסוף.
אני חייב להסכים עם מיכל. לנוער זה היה אחד המשחקים הכי חשובים העונה ולבוגרים המשחק לא שינה כולם.
בגול של גוזלן מחאתי כפיים וסיננתי "יש" קטן. בגול של הייבר צרחתי בקולי קולות. אין מה להשוות…
תודה לכם, שלישיה נהדרת, על עונה כה יפה.
ואי אפשר בלי להזכיר את עופר שעושה שירות נפלא מאחורי קווי האויב :)
אהבתיאהבתי
תודה לכולם* על עונה נפלאה שהשאירה בפה טעם של עוד
*פרט לשלומי אזולאי
אהבתיאהבתי
בהחלט היה יום מרגש אתמול.
היה שווה את הנסיעה הארוכה כדי לראות את הנוער שלנו עושה קאמבק נהדר, ועוד יותר היה שווה לראות את הטקס היפה שהמועדון הגדול הזה ארגן לשני השחקנים הנהדרים האלה ,דווידוביץ ובאדיר.
תודה לבלוג על עונה קצת מוזרה אבל מדהימה ומלאה בחוויות. היה טוב. שנה הבאה מקום אחד יותר גבוה.
אהבתיאהבתי
לי זו היתה אחת העונות הנפלאות ביותר שחוויתי. משהו קרה באנרגיות של כל מה שקשור לקבוצה הזו. כתב דוידוביץ (שום קשר לתמנון. וגם אם יש, נטשטש אותו מייד) בווינט משהו על התפכחות. התפכחות היא מילה שליד מה שקרה לנו אבל בלקסיקון היא הכי קרובה לתאר. זו היתה התפכחות טובה, משהו גרם לנו להבין מה אנחנו מצפים מהקבוצה שלנו, מה היא יכולה לתת לנו ואיך אפשר להנות מכל זה. היה בזה משהו דתי, איזה סוג של תפילת ״מודה אני״.
מי שבאמת אחראי במידה רבה לכל זה, לא היה בנאדו ולא עטר ולא השחקנים וגם לא יענקלה שחר, כולם, כבודם במקומם מונח.
הקהל. הוא האחראי הגדול לכל זה ובייחוד יציע גימל. הקהל לא היה השחקן ה-12, אלא הוא היה היחיד שקבוע בהרכב בלי אפשרות להחלפה הוא זה שהניע את כל המערכת הזו קדימה ולקח אותה לאחת העונות הנפלאות ביותר של קבוצה ישראלית אי פעם, עונה שבה חלקי הגוף הפנימיים כמו לב, נשמה ועצמות כף היד של דוידוביץ האפילו במשמעותם על חפצים גשמיים כצלחת אליפות וגביע.
האדמו״ר אהוד בנאי כתב על ההרגשה הזו את המשפט:״ כי שוב חזר אליי הבלוז״
שלא יעזוב אותנו הבלוז עוד לעולם (למרות שאני לא סובל בלוז).
אהבתיאהבתי