שיעור בצניעות

סוף סוף, משחק בו השדרים קוראים לנו מכבי ולא חיפה. למרות שמכנס עדיין התבלבל. מה חדש.

הרבה אסונות נפלו עלינו בשנים האחרונות, אבל אם אתם מכירים אותי אתם כבר יודעים שבכל קטסטרופה אני מנסה לראות את הטסט, ובכל אסון את הפתרון שטמון בו. אז דבר אחד טוב שקרה לנו בשנים האחרונות הוא שהציפיות שלנו קצת ירדו. אנחנו כבר לא מצפים לקונצרט, אנחנו מצפים למשחק טוב, ואם לא משחק טוב, לפחות ניצחון, ואם לא, אז לפחות לא עוד השפלה.

אנחנו עוברים שיעור ארוך וכואב בצניעות.

דרבי

למה מי זאת הפועל חיפה? אני עצמי כבר שכחתי את היריבות איתה. היריבות שלנו הן מכבי תל אביב, הפועל תל אביב, בית"ר בשנים של גאידמק, אירופה. הפועל חיפה היתה, עד לא מזמן, זיכרון עמום של תחרות שנעלמה מזמן.

אז היום השכחה נשכחה, והיריבות העירונית חזרה להיות מעניינת. אודה שעד הרגע האחרון לא הייתי בטוח שאראה את המשחק, יש לי הרבה עבודה ואיך שמכבי נראית וכל זה. בסופו של דבר, כמובן, לא העזתי אפילו לנסות. להחמיץ דרבי? ובכלל, להחמיץ משחק? ומה יהיה אם דווקא הפעם ניתן חמישיה?

אז לא נתנו חמישיה. אבל איכשהו זה מרגיש לי שכן. אני שמח היום יותר מאחרי הרבה הבסות ירוקות. הדרבי עשה משהו לשחקנים, והשחקנים היום עשו לי משהו שהרבה זמן לא הרגשתי בזכותם. אני חושב שקוראים לזה גאווה.

כן, זו קריאה להתפכחות

אנחנו רק מועדון כדורגל. אימפריות גדולות מאיתנו נפלו, וחלקן קמו מחדש. נכון שהתרגלנו לטוב, להכי טוב שאפשר. אבל אי אפשר תמיד הכי טוב. מה ל'שות. אנחנו כבר לא ילדים, אנחנו יודעים את זה. צריך לקוות לטוב, לבקש, לדרוש אפילו, בגבולות הנימוס, אבל מה שלא נעשה, הרע יבוא גם יבוא. ואז נצטרך להמתין בסבלנות, ולחזור לאט לאט.

כששחקן תופס יום רע, או תקופה רעה, החוק הוא שצריך "לחזור דרך ההגנה". לחזור לפעולות הבסיסיות, שלא דורשות כישרון או תחכום. לגליצ'ים, למסירות הפשוטות. להתנפלות על היריב. זה בדיוק מה שהשחקנים של מכבי עשו היום. שכחו מהאסטרטגיות ומהמשחק היפה וחזרו לא'-ב'. לחילוץ כדור בכל מחיר. לכמה שיותר בעיטות לשער, גם אם הן לא מסוכנות.

לבעיטת כדורים החוצה כשצריך. להרחקות חסרות כתובת. לכרטיסים צהובים, כשאין ברירה. העיקר להילחם. אולי לא ננצח, אבל לפחות לא נפסיד כבר בחדר ההלבשה.

וגם האוהדים היום באו לא במטרה לראות 0:3 ירוק, אלא 0:1 קטן, ושלוש נקודות. כמו אוהדים של כל קבוצת כדורגל. קודם ניזכר שאנחנו אוהדים של קבוצת כדורגל, אחר כך נחזור לבנות את האימפריה.

ובשביל מלחמה צריך

שחקנים חדשים, עם פרצופים לא מוכרים. כאלה שעוד צריכים להרוויח את הקלוז אפ. הבחירה בשון וייסמן נראתה בהתחלה כמו החלטה פוליטית. לשדר לאוהדים שלפחות משדרגים את הצעירים. אבל זו היתה החלטה נכונה. לא נורא אם גוזלן לא יפתח כל משחק. גם הוא עוד צריך להרוויח את הזמן שלו על המגרש. וייסמן בינתיים קיבל טבילת אש שלא להרבה שחקנים יש הזדמנות לקבל, בדרבי המקומי. והוא לא היה רע. ובמילא מגיע חתול בשק חדש, הפעם מהונגריה. נקווה שיתגלה יותר כקוביה הונגרית מאשר כגולאש.

ועוד כמה הגיעו היום למלחמה

אבוקרט. חשבתי שהוא לא משהו. אבל כנראה שהוא אובר אצ'יבר, ואובר אצ'יברים יכולים להראות את זה רק כשנותנים להם לשחק.
פיליאבסקי. המון פוטנציאל, המון קור רוח. חבל שלא מוצאים לו את המקום הנכון על המגרש. לפעמים נראה לי שהוא היה יכול להיות ספורטאי מצוין וחכם, רק שלמרבה הצער בחר בספורט הלא נכון. והיום היה טוב מאוד.
וכולם, בעצם. כולם באו להילחם, כולם באו לנצח. ובכלל, משחק טוב חבר'ה! איזה כיף!

וכמה טוב

שתורג'מן. בזירת האסון הפוסט אפוקליפטית השוממת שהיא היום מכבי חיפה, אלון תורג'מן הוא פרח בודד שרק מתחיל להיפתח. חלוץ גדול, ובנאדו (עם חילופים מצוינים היום) עושה נכון כשהוא נותן לו את הביטחון.

וגם אנחנו, האוהדים

יכולים ללמוד משהו מהקבוצה היום. לחזור לאהדה שידענו פעם, דרך הבסיס. דרך מה שגדלנו איתו. וגדלנו עם הפועל חיפה. הבסיס שלנו הוא העיר, לא המדינה. אולי שכחנו את זה, אולי שכחתי את זה. אבל זה הלחם והחמאה שלנו. היום הרווחנו ביושר את הלחם, ובסוף גם קיבלנו את החמאה.

היום חיפה ירוקה. מחר, שוב, העולם.

מודעות פרסומת

אודות הופמן

כותב, עד שייגמר
פוסט זה פורסם בקטגוריה בעיית הקבוצות האחרות, הכדור הוא הכל, ירוק עד, כללי, משחקים במילים, עם התגים , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

6 תגובות על שיעור בצניעות

  1. מתי הגיב:

    יפה הופמן. אני מאוד אוהב את שיר האוהדים החדש של האוהדים:״תשאלו את ביתר תשאלו את הפועל האימפריה תחזור״
    אין ספק שזו שנה שבה הדבר הכי חשוב שיכול לקרות לנו זו החזרה לעמדות הבסיס, לנוער, לשמחה על נצחון בדרבי, לצניעות.

    אהבתי

  2. מעולה. היית צריך לראות את השמחה האדירה של השחקנים היום בסיום המשחק. זה ניצחון ענק וסופר מרגש ועם כל האליפויות וההישגים – אלו הרגעים שאני אנצור לעד.
    הדרבי האחרון שסבא אליעזר ראה ירוק, כחיפאי – אין לך מושג כמה זה היה חשוב לי.
    אה, וגם בשביל שלומי דורה.

    אהבתי

  3. אלון סולו הגיב:

    יפה מאוד. כיף לפתוח את השבוע באופטימיות שכזו, כל הכבוד. האימפריה עוד תחזור!!!
    (סעמק אנחנו שרים שירים של מכבי נתניה עכשיו כן ?)

    אהבתי

  4. מיכל הגיב:

    היה טוב. היה טוב. היה טוב. היה טוב.
    היה כל כך טוב!
    וכמה שזה טוב, כשזה טוב!
    ניתוחים זה לאחרי הפסדים. אז זה המוח.
    אחרי נצחונות, זה הלב שמתפוצץ.
    וככה אני כותבת כשהדם נעצר לי בחזה.
    היה כל כך טוב!!!!

    אהבתי

  5. הופמן הגיב:

    תודה חברים וחברות!

    אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s