אנחנו – בני סכנין: הפסד במאני טיים, שהוא סיבה קטנה לתקווה (שלוזון יילך, ששחר יבין)

לא אגזים ואומר שההפסד הזה הוא נקודת אור בחושך שבו נמצאת הקבוצה בשבועות האחרונים. אבל כן, אני מוכרח להודות שיש בו בהחלט צד חיובי. כי לאחרונה לא עובר יום בלי כותרות באתרים ובעיתונים – לוזון אמר, לוזון נזף, לוזון כעס, לוזון איים, לוזון רוצה להביא את, לוזון מתכוון לשחרר את, לוזון ולוזון ולוזון. אני לא אומר שהמאמן שהכניס את הרגל בדלת של מכבי ומאז מתנהג כמו בעל הבית הוא זה שמדליף לתקשורת, או שהעוזר שלו עושה את זה כדי שהוא לא יצטרך; אין לי שום הוכחה. אבל עושה רושם שגם אם נניח שזה לא הוא, המצב הזה בהחלט לא מפריע לו, והוא לא עושה כלום כדי להפסיק את ההדלפות, כמו שמצופה ממאמן במכבי. וזאת, שוב, בהנחה שהמדליף הוא לא הוא, נמני או אחד מאנשיהם.

ולמה שלוזון לא ידליף? זה משרת אותו שנוצר הרושם שקרלסן הוא כבר מזמן לא פונקציה במועדון, למרות שהוא עדיין תחת חוזה; זה משרת אותו שלא מונה מנהל מקצועי חדש, ושהרוח הנושבת מבין השורות היא שהוא לא יהיה מוכן לקבל מנהל כזה, ואם בכל זאת ימונה מישהו הוא נכנס מראש לתפקיד כברווז צולע; וזה משרת את לוזון שחדשות לבקרים מופיעים ציטוטים מפיו ומפי "גורמים" לגבי מי יישאר בקבוצה בעונה הבאה, מי לא ומי צפוי להגיע. כי זה מכונן אותו כדמות הקובעת בקבוצה בכל הנוגע לעונה הבאה, מנהל מקצועי או לא.

הדבר היחיד שלא משרת אותו זה ההפסד היום. וזה, לאור (ליתר דיוק, בצל) כל מה שקורה במועדון וסביבו לאחרונה, הוא מבחינתי סיבה קטנה לתקווה.

*

כי אם אנחנו יודעים משהו אחד על שחר, זה שהוא שונא להפסיד. והוא לא חושש לפטר מאמנים כשהוא מרגיש שהוא הפסיד יותר מדי, שזה כבר נהיה "בושה". ולהפסיד לסכנין במשחק בית, במאני טיים – וכבר אמרנו אחרי בית"ר שבמאבק על כרטיס לאירופה, כל משחק נגד מתמודדת ישירה על הכרטיס הוא הכי מאני טיים שיש – זו כבר בושה. בטח כמו שנראינו היום.

אולי אני אופטימי אבל בניגוד לקולות ששמעתי, אני סבור שהמקום של לוזון בקבוצה בשנה הבאה עדיין לא מובטח. נכון, הוא חתום לשנה וחצי; אבל למיטב הבנתי הקבוצה דאגה להכניס סעיף יציאה בקיץ, כך שלא תצטרך לשלם לו פיצויים במקרה של פיטורים בקיץ. הפסד כמו זה שהיה היום מקדם את השימוש בסעיף היציאה.

האם יפטרו את לוזון בקיץ? אני לא חושב שמישהו יודע, גם בתוך המועדון. זה תלוי כמובן במטרות שהציבו לו ובתוצאות שישיג. אם נגיע לאירופה, ברור שיישאר. אם לא נגיע, זה תלוי ביכולת שלנו. אבל גם אני טועה ומקומו מובטח גם בשנה הבאה, מה שכן בטוח זה שהקייס של לוזון לפיו הקבוצה לא צריכה מנהל מקצועי מעליו – חלש הרבה יותר אחרי משחקים כמו היום.

*

לא רציתי לשפוט את לוזון כשהגיע. חששתי (ועדיין) מהשפעה של הדעות הקדומות שלי עליו על השיפוט שלי – בעיקר דעתי על הקרבה המשפחתית שלו (שסידרה לו לפחות ג'וב אחד בקריירה, אם נהיה לארג'ים). רציתי לשפוט אותו על פי יכולת ותוצאות בלבד. אבל עכשיו עברו כבר מספיק משחקים בשביל לחוות דעה. ועכשיו אפשר כבר לקבוע שלוזון הוא לא איזה עילוי יוצא דופן שבשבילו שווה להתפשר בנושאים אחרים.

עד שיוכיח אחרת, נראה שהוא פחות או יותר בליגה של אבוקסיס, אלי כהן, מנחם קורצקי. יכול להעביר עונה עם קבוצה בלי להחריב אותה. אין לו מספיק תארים (כלומר אין לו אף תואר) כדי שנוכל להשוות אותו למאמנים כמו רן בן שמעון, אלישע או אפילו רוני לוי. הוא בוודאי יותר מאמן ממולנסטין, שהיה חתיכת פלופ (ואני לא נוהג להשתמש הרבה במונח הזה, שהוא בדרך כלל לא הוגן בעיני). הקבוצה יותר מאורגנת בתקופה שלו מאשר בתקופה של מולנסטין, יש יותר תיאום בין השחקנים ויותר סדר. בטח פחות כדורים ארוכים מדקל קינן לחלוצים, מורשתו של ההולנדי. ואפילו נראינו ממש טוב פעם אחת, מול בית"ר, קבוצה בינונית שמשחקת פתוח.

הוא מאמן, אבל לא טוב במיוחד. בינוני עד סביר. ואנחנו זקוקים לא רק למאמן טוב, אנחנו זקוקים לעילוי. בשביל להיאבק על אליפות עם מכבי תל אביב (שהכיסים הבלתי נגמרים שלה מעניקים לה יתרון אוטומטי על כל קבוצה), ועם הפועל באר שבע (שמחזיקה ביתרונות השקט, הסבלנות והריחוק מהתקשורת שמעניק הנגב, וההתלהבות שיש תמיד כשמשהו חדש נבנה) – בשביל זה צריך למקסם כל יתרון שיש לנו. בשביל זה צריך להוציא 100% מהסגל שיש לנו.

והסגל שלנו לא רע בכלל. הוא לא היה רע בתחילת העונה והוא כבר ממש טוב עכשיו. ובכל זאת, לוזון מוציא ממנו אפילו לא קרוב ל-50%. הערב הוא הוציא ממנו הפסד בית לסכנין. וזה לא מספיק בשבילנו.

מן הסתם, עם מאמנים אחרים הייתי יותר סבלני. אם היה גם מנהל מקצועי בטוח שהייתי יותר סבלני. כי הייתי יודע שלפחות יש שם מישהו שחושב קדימה. אבל כמו שהמועדון נראה בשבועות האחרונים, עם כל ההדלפות והשמועות, בדיוק כל מה שפחדנו ממנו כשלוזון הגיע – אם המאמן הוא לא עילוי אז הוא לא שווה את הבלגן הזה. ונגדיל ונאמר שלוזון לא רק אינו מאמן עילוי – אלא שהוא גורם בהתנהלותו נזק ממשי למועדון.

*

מה היה היום? לוזון זרק את כל הכלים הכבדים שלו למגרש. דמארי, עטר, ורמוט – זו התקפה מהחלומות. כלומר, אם מסדרים אותם כמו שצריך, כלומר – שמים את ורמוט באמצע כדי שיכניס לשניהם כדורים. אבל לוזון היה חייב להתחכם ודחף את ורמוט הצידה לאגף הימני. וכך איבדנו את השחקן הכי טוב שלנו העונה, והיחיד שיודע לסדר לחלוצים מצב מול שוער.

קהת תקוע באישיוז חוסר הביטחון שלו; ואצק הצטרף אליו שם לאחרונה, וכבר שבוע שני שהוא חתום על גול נגדנו; החילוף של איולפסון בגארי נראה יותר כמו ניסיון של לוזון להוכיח שהוא יודע יותר טוב, ולא היתה לו שום משמעות אמיתית, ריאן לא תרם כלום באגף. לא נראינו משהו בהגנה, אבל זה לא היה משנה כלום אם היתה לנו התקפה. לא היתה. ככה זה כשיש לך שחקן אחד שיודע לעשות התקפה – וגם אותו אתה מעלים במטה קסם.

גם החילופים של לוזון נראו יותר כמו חילופי התחנפות לקהל – צעירים וזה. לא הכנה, לא ניהול משחק, לא חילופים. כלום לא היה היום. ואני מקווה ששחר ראה את זה, והתעצבן. האם הוא רוצה עוד עונה עם מאמן בינוני? ועוד כזה שלא מוכן לקבל מנהל מקצועי מעליו?

*

אני לא חושב שבהכרח אנחנו לא יכולים להצליח עם לוזון או מאמנים כמוהו. אני רואה את זה פחות או יותר כך: במצב הליגה כרגע (כלומר כשיש מלבדנו שני מועדונים גדולים שרוצים אליפות), עם שחקנים טובים ומאמן בינוני אנחנו יכולים להיאבק על האליפות, נגיד, פעם בעשר שנים. בשנה אחת מתוך עשר שתי היריבות הגדולות שלנו יכולות לתפוס שתיהן שנה רעה, או שאחת תתפוס שנה רעה והשנייה תתרכז באירופה; ובאותו זמן אצלנו הכל יתחבר בצורה יוצאת דופן.

עם שחקנים טובים ומאמן טוב, אנחנו יכולים לעשות את זה פעם בחמש שנים. עם שחקנים טובים ומאמן שהוא עילוי ממש, גם מקצועית וגם ניהולית – נניח ברק בכר או גרנט – אנחנו יכולים לעשות זאת פעם בשלוש שנים ואפילו פחות. עם שחקנים טובים, מאמן טוב ומנהל מקצועי טוב, שיודע לבנות תוכנית שמבוססת על היתרונות שכן יש לנו על קבוצות אחרות, אנחנו יכולים להתחרות כל שנה. כרגע יש לנו רק שחקנים טובים ומאמן בינוני. אגב, מאמן טוב הוא זה שהופך שחקנים טובים לשחקנים מצוינים.

אנחנו צריכים אחד משניים: או להביא מאמן עילוי, או למנות מנהל מקצועי שיבנה תוכנית לשנים. ולתת את לו את הסמכויות, הזמן והסבלנות לעבוד.

*

אבל הבעיה שלנו היא רחבה יותר מסוגיית המאמן: יש על המועדון שלנו, זה כבר ברור, לחץ שאין באף מקום אחר. התקשורת המקומית צברה אצלנו בשלושים השנה האחרונות כוח אדיר, שיש אולי רק לתקשורת בתל אביב. בהתחלה התקשורת הזאת עזרה לנו: היא סייעה – בדרבון שלה, בציפיות שהציבה, במיתוג של הקבוצה (שהביא אלינו את הישראלים הכי טובים) – לבנות בחיפה כוח גדול, כזה שיכול להתחרות בתל אביביות, ואפילו לעלות עליהן. אבל עם הזמן, מה שהיה טוב הפך לקוץ בתחת. תחשבו על הקהל באבי רן, כמה הוא דוחף ועוזר לשחקנים כשמצליחים ונראים טוב, ואיך הוא יכול להפוך למשקולת על רגליהם כשלא כל כך הולך. בדיוק אותו דבר עם התקשורת המקומית. לכל דבר יש שני צדדים.

הבעיה הזו, שלא קיימת בבאר שבע – מה שמסייע לה לשמור על שקט תעשייתי ולבנות מועדון גדול (ובאותה מידה לא היתה קיימת בקרית שמונה בזמנו, מה שסייע גם לה) – היתה קיימת גם בתל אביב. שם הצליחו לפתור אותה: הם הביאו צוות זר – מאמן, עוזרים ומנהל מקצועי זרים – שלא קשורים לתקשורת המקומית, לא זקוקים לה ולא חייבים לה כלום. בתחילת השנה עשינו דבר מאוד נכון כשהעתקנו מהם את המודל הזה. אבל ברגע ששחר היה יכול, הוא זרק אותו לפח.

אני לא יודע מה היתה הסיבה בגללה קרלסן הועזב. השאלה בעיני היא לא מה הוא עשה, אלא האם ג'ורדי קרויף היה מועזב על ידי גולדהאר בגלל סיבות דומות, או שלקנדי היתה יותר סבלנות. מהעובדה שגולדהאר כבר שנה שנייה שופך הרבה יותר כסף מכל בעלים אחר בישראל, מפסיד את האליפות (כנראה) לקבוצה עם חצי מתקציב קבוצתו, ועדיין לא נראה שהוא מתכוון להיפטר מקרויף – אני מסיק שהוא היה נוהג אחרת.

לי נראה ששחר היה צריך רק תירוץ כדי להעיף את תור, והוא כנראה קיבל את התירוץ הזה, או השיג אותו ביוזמתו. ברור ששחר רוצה להיות מעורב בניהול הקבוצה. הוא תמיד היה, והוא חושב שהוא תמיד צריך להיות. יכול להיות שהוא חושב שהוא "הוכיח לאוהדים", עם הכישלון כביכול של קרלסן, שמנהל מקצועי "זה לא מה שחסר בחיפה". ממש כמו שהוא "הוכיח להם" בזמנו שראובן עטר לא צריך להיות המאמן. ההבדל הקטן הוא שמנהל מקצועי לא יכול להישפט אחרי חצי שנה. אבל את זה כבר טחנתי מספיק בפוסטים קודמים.

אבל גם סוגיית הניהול המקצועי לא עומדת בפני עצמה. אני לא חושב שבהכרח צריך מנהל מקצועי, ובאר שבע עושים אחלה עונות בלי כזה. העניין הוא שאצלנו סוגיית הניהול המקצועי קשורה בטבורה לסוגיית מעורבות התקשורת. המינוי של קרלסן בא יחד עם החלטה לבודד את הקבוצה מהתקשורת, והוא קשור לה הדוקות. הוא שם את המפתחות, את הידיעה מה קורה בקבוצה ומה הולך לקרות בה, ובקיצור את הכוח – בידיים של מישהו שלא חייב כלום לתקשורת, ומתכוון להשאיר את זה ככה. את ההחלטה הזאת הכתבים המקומיים בחיפה לא היו יכולים לסבול. הם חייבים שיהיו להם אנשים במועדון שידליפו להם. אחרת הם מאבדים את הכוח שצברו במועדון במשך שלושים שנה. זו לא ספקולציה; יש לזה ראיה ברורה וחותכת בדמות הציוץ ההוא של יוני הללי, שהודיע קבל עם וטוויטר שיש להיפטר "מהנורווגי" – שלא עשה לו כלום, למעט זה שלא הדליף לו כמו אחרים. ואכן, הם הצליחו. נפטרו מהנורווגי.

***

והנה העניין המרכזי: בכל פעם שכתבו לי פה או שראיתי דעות לפיהן "הכל רקוב בקבוצה", או "הדג מסריח מהראש", לא הסכמתי לעסוק בזה. אמירות כאלה הן כמו להגיד ש"על הקבוצה מוטלת קללה". לא מאמין בדברים כאלה. תנו לי דברים קונקרטיים, בעיות שאפשר לפתור, לא אמירות כלליות. אני חושב שעכשיו מתחיל להתחוור (לי) מה הדבר הקונקרטי שגורם לקבוצה "להסריח מהראש":

(הדברים הבאים הם ספקולציה בלבד, שזרעיה ננטעו בראשי על ידי המגיב NR, שהוא גם חבר, ושנשמעת לי יותר ויותר הגיונית ככל שהזמן עובר)

לכתבים המקומיים יש יותר מדי השפעה על שחר. יכול להיות שהם אפילו בקשר יומיומי איתו. בהחלט ייתכן שהוא מרגיש חייב להם – שכן הם עזרו לו לבנות את המותג, עברו איתו כברת דרך במהלכה שימשו לו צינור כשצריך, פרסמו מה שהיה נחוץ כשהיה נחוץ ונמנעו מלפרסם כשהתבקשו לא לעשות זאת. אם תרצו, זה הצד השני של היתרון הגדול של שחר – והוא באמת יתרון גדול בעיני – היציבות. לכל דבר יש שני צדדים, וזה החיסרון של מי שנמצא בקבוצה אחת כבר שלושים שנה: הוא כבר נטוע עמוק בתרבות המקומית, ובמקרה שלנו זה אומר התרבות המקומונית.

יכול להיות ששחר כבר לא מסוגל לבודד את התקשורת המקומית מהקבוצה. הוא קשור בה עמוקות. אז משמח אותי לשמוע שבמועדון מחפשים מנהל מקצועי חדש, ואני מקווה שהוא זר, כי אולי זה אומר שיש שם מספיק גורמים (בן דב?) שמבינים את החשיבות של הפחתת ההשפעה של התקשורת על המועדון. ויכול להיות גם ששחר עצמו מבין את זה, מבין שעליו לוותר על הניהול המקצועי, בשביל להיפטר מהלחץ של הכתבים, איתו הוא לא יודע ולא יכול להתמודד. היה נראה שבתחילת העונה הוא הבין את זה, אבל מתישהו באמצע, עם ההפסדים והתגברות הלחץ והטלפונים, הוא נכנע, אולי לטבעו שלו. כשאתה לא משוכנע שבאמת צריך מנהל מקצועי ואתה חושב שאתה מספיק טוב בשביל זה, ובמקביל אתה לא רואה תוצאות מיד, הכי קל להיכנע.

מבחינתי, שחר חייב להבין את זה, וחייב להצליח להתגבר על טבעו. כי ממש כמו שמי שגדל עם התקשורת המקומית ומרגיש חייב לה אולי לא יוכל כבר להתנכר אליה, כך ייתכן שמי שגדל על שחר ומה שהוא עשה בשביל הקבוצה לא יוכל לעולם להתנכר אליו ולקרוא לעזיבתו.

ובכל זאת, אני אוהד של מכבי, ורק אחר כך אוהב ומעריך את שחר. ולכן אנחנו מגיעים לפרשת דרכים. או ששחר יוכיח שמבחינתו – למרות הטעויות עם קרלסן – הוא עדיין דבק בהחלטה לקחת צעד אחורה ולתת לאנשי המקצוע לנכש מהמועדון את כל העשבים השוטים שמפריעים לו לצמוח; או שאני (ואני תמיד מניח שיש גם אוהדים אחרים שדומים לי) לא אוכל להגן עליו יותר. וגרוע מכך, לא ארצה.

מודעות פרסומת

אודות הופמן

כותב, עד שייגמר
פוסט זה פורסם בקטגוריה בעיית הקבוצות האחרות, הכדור הוא הכל, ירוק עד, כללי, משחקים במילים, תקשורת השרוכים, עם התגים , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

22 תגובות על אנחנו – בני סכנין: הפסד במאני טיים, שהוא סיבה קטנה לתקווה (שלוזון יילך, ששחר יבין)

  1. דני הגיב:

    הרבה דברים נכונים עד.. שהזכרת את גרנט. האבא של הקומבינות עם התקשורת, ה"ערבובים" וכל מה שרע בקשר בין מאמנים/מנהלים לתקשורת בישראל.

    Liked by 1 person

    • הופמן הגיב:

      יכול להיות שאתה צודק. אבל התכוונתי לכך שיש לו גם את היכולות המקצועיות וגם הניהוליות. ככזה הוא יכול להיות מאמן בלי להצטרך מנהל מקצועי מעליו.
      תודה על התגובה.

      אהבתי

  2. חזי הגיב:

    אבל תור מעולם לא היה באמת מנהל מקצועי. הוא היה סוג של סקאוט משודרג, מעין יועץ לשחר על שחקנים. אף פעם לא היו לו סמכויות כמו של ג'ורדי. ואת זה שחר אמר בעצמו כאן בראיון בתחילת העונה. אז אני לא יודע למה לחשוב שהשתנה משהו בניהול הרקוב של המועדון.

    Liked by 1 person

    • הופמן הגיב:

      תודה חזי. אני לא יודע. לא יודע מה הסמכויות שלו היו בתחילת העונה,ואיך הם השתנו במהלכה. לא יודע כמה הוא היה מעורב בהחלטות מקצועיות, ואני לא בטוח שמישהו במועדון יודע להגיד את זה. אז אני נותן את ההנחה שאולי בשלב כלשהו הוא כן היה אמור להיות כזה (או להיכנס לתפקיד בהדרגה). אני כן יודע ששחר נהנה מכך שבתקשורת קראו לתור מנהל מקצועי כי זה הוריד ממנו את האוהדים. בפועל יש משהו במה שאתה אומר, אם כי כמובן יכולים להיות מודלים שונים של ניהול מקצועי, לא כולם חייבים להיות ג'ורדי. אולי באמת שחר תפס את מולנסטין ותור כיחידה אחת, ולכן כשאחד הלך השני כבר היה עם רגל בחוץ.
      בכל מקרה, גם אם זה היה תור-מולנסטין ולא תור לבד, זה עדיין תופס מהבחינה ששני האחראים מקצועית זרים ולא מקושרים לתקשורת המקומית, וככאלה הם אויביה.

      אהבתי

      • חזי הגיב:

        אפשר להבין שלתור לא היו סמכויות של מנהל מקצועי בקלות. הרי הוא לא קיבל חופש מלא להביא שחקנים לפני הבלגן עם רוני לוי. ובכלל הוא הביא את גארי והיה לו ריב עם רוני לגבי התפקיד שלו. זה מראה שלא היתה כאן שום היררכיה והוא בטח לא היה מנהל מקצועי. ועובדה שמהרגע שרנה פוטר ולוזון הגיע, פתאום לוזון הוא הסמכות המקצועית והוא כבר מתכנן את העונה הבאה. לקרוא לתור "ספורט דיירקטור" זה עבודה בעיניים.

        אנחנו חייבים מישהו מקצועי מבחוץ שיאבחן את הבעיות ויפטור אותן, שחר חייב לשחרר שליטה אבל הוא
        לא מסוגל לעשות את זה ולכן אני לא צופה שום שינוי בעונה הבאה.

        אהבתי

        • הופמן הגיב:

          לא הבנתי. מה שאתה כותב מוכיח שכן היו לו סמכויות. הריב עם רוני לוי היה בגלל שתור קיבל סמכויות נרחבות. וכשרוני לוי לא הסכים איתו, אז לוי עף.
          מהרגע שרנה פוטר, אתה צודק. אני חושב ששחר תפס אותם כיחידה אחת וכשרנה נכשל הוא ראה את זה גם ככישלון של תור.

          אהבתי

          • חזי הגיב:

            רוני לוי לא עף בגלל הריב עם תור, הוא עף בגלל ההפסד לנומה קאליו. עצם העובדה שהיה בינהם ריב מראה כמה חלוקת הסמכויות לא היתה ברורה וחסרת היררכיה. אתה לא תראה את וידיגאל מתווכח עם ג'ורדי על תפקוד של שחקנים.
            תור לא קיבל סמכויות כמו ג'ורדי לבצע ניקוי אורוות כמו החלפת כל הצוות המקצועי כולל הכושר והרפואי, הרחקת התקשורת וכו'.
            תור בסך הכל היה סקאוט משודרג וגם זה נגמר, לכן אני אומר שלקרוא לו מנג'ר זו עבודה בעיניים.
            אין אצלנו שום דרך ושיטה ואין מחשבה לטווח ארוך. הכל בשליפה מהמותן. כל שנה עושים מהפכה, כמעט כל שנה מאמן מפוטר באמצע העונה (השנה פוטרו שניים וזה לא קרה אף פעם אצל שחר), ויש עוד הרבה בעיות שבאמת כבר אין כאן מקום לציין. לאור כל זאת אני לא רואה שום סיכוי לשינוי תחת שחר.

            אהבתי

            • הופמן הגיב:

              אני מרשה לעצמי להניח שאם קרלסן לא היה שם, רוני לוי היה נשאר למרות ההפסד לקאליו.
              שנינו לא יודעים אילו סמכויות בדיוק תור קיבל, ויש סמכויות שהם גם לא בהכרח תפקידו. אם את הרחקת התקשורת יעשה בן דב, זה לא יהפוך את תור לפחות מנג'ר בעיני. כמו שאמרתי אני חושב ששחר תפס את תור ומולנסטין כאחראים המקצועיים, ואולי הוא הניח להם לעשות את החלוקה המדויקת ביניהם.
              לגבי הפסקה האחרונה אני מסכים איתך, אבל אני כן מאמין שאנשים משתנים במידת מה, יחד עם הדברים הקבועים שבהם. למשל – אם תחרותיות היא תכונה דומיננטית אצל שחר, יכול להיות שהוא ישנה גישה ודרכים ספציפיות, כשישתכנע שזה יעזור לו לנצח בתחרות.

              אהבתי

              • חזי הגיב:

                לא רואה את שחר משתנה בגילו המבוגר. הוא יהיר והוא קונטרול-פריק. מכבי זה הבייבי שלו, אין מצב שהוא ישחרר שליטה. לצערי אנחנו נמשיך לסבול עד שהוא ימכור את הקבוצה.

                Liked by 1 person

  3. Nr הגיב:

    לצערי אני לא אופטימי כמוך לגבי עתידו של לוזון
    בעונה הבאה. הלוואי שיגיע מנהל מקצועי עד סוף החודש שהוא יקבע את הרכש ומקווה שזה יהיה תור.
    רק כי הוא כבר למד את הביצה המקומית ואת שחר.
    אם אכן יהיה מנהל כזה עד סוף החודש אולי אצטרף לאופטימיות.
    לגבי המשחק אתמול אין מה להגיד. אין שיטה ואין כלום
    וכל איבוד כדור במרכז השדה והיו כמה כאלה עולה לנו.
    וזה בגלל שאין קשר אחורי. יש ריק.

    Liked by 1 person

    • הופמן הגיב:

      אני חוזר ומתעקש שקשר אחורי היא רק אחת הבעיות שלנו ולא המרכזית שבהן. הבעיה שלנו העונה היתה ונשארה לדעתי בהתקפה.

      אהבתי

      • Nr הגיב:

        שים לב לארסנל בעיה דומה כבר שנים רבות.
        אין קישור אחורי משם מתחיל הכל

        אהבתי

        • הופמן הגיב:

          אני חושב שזה דבר שנוח לאנשים להיתלות בו. אפשר לשחק בשיטות שונות ובחלקן קשר אחורי "גרזן" הוא פחות חשוב. תמיד אפשר לפנטז על קשר אחורי שמסכל את כל ההתקפות, אבל יש מעטים כאלה (וכאלה שגם יודעים למסור יש עוד פחות). "הכל" מתחיל מהמישהו שיודע להקנות לקבוצה שיטת משחק, להתאים לה את השחקנים המתאימים ולדאוג שזה יעבוד ביחד. זה לא קשור לתפקיד זה או אחר במגרש.

          אהבתי

          • Nr הגיב:

            שים לב שלכל הקבוצות הגדולות המובילות יש קשר אחורי שבונה והורס

            אהבתי

            • הופמן הגיב:

              שים לב שבדרך כלל יש להם גם מאמן טוב. ולרוב גם התקפה והגנה לא רעים. בקיצור קבוצה טובה צריכה הכל, זה ספורט קבוצתי. ולכן בעיני מי שחשוב מכולם הוא מי שמנצח על כל הקבוצה, כלומר המאמן.

              אהבתי

  4. הופמן הגיב:

    החבר סמי רצה להגיב פה ומשום מה לא הצליח – אני מעלה את התגובה שלו כתמונות:
    1
    2

    Liked by 1 person

    • הופמן הגיב:

      תודה על התגובה סמי. תגובתי לתגובה:
      כל אחד ועולם המושגים שלו. אני חושב שבספורט המקומי הישראלי, גילי ורמוט הוא תותח. הרוויח את זה ביושר בעיני. זכותך לחשוב אחרת.
      קהת תופקד בתפקידים שונים ובאף אחד מהם לא לגמרי סיפק את הסחורה. מדהים שאתה יודע כל כך טוב להשתמש בנתונים ומספרים אבל בשביל להוכיח נקודה אתה פתאום שוכח מהם והולך לתירוצים אחרים.
      ואצק, ממה שראו עיני, הוא שחקן טוב יחסית לליגה שבאמת לא סיפק את הסחורה השנה. אני מאמין שעם שחקנים טובים יותר לידו הוא היה נראה הרבה יותר טוב (וגם נראה כך בחלקים מסוימים של העונה), אבל לגיטימי לומר שזה לא מספיק טוב בשבילנו.
      לגבי קגלמאכר ברור שאני לא מסכים ובמקרה שלו אני גם חושב שיש יחסית קונצנזוס שהוא אחד השחקנים הטובים בארץ. אני חושב שאתה לא כל כך יודע להפריד בין עובדות נכונות לבין אג'נדה, וזה לא משרת אותך כי זה מחשיד את כל הביקורת שלך, שבחלקה היא נכונה – כמו שלא משרת אותך השימוש במושגים כמו "חרא" ו"ליצנים". זה רק גורם לקוראים להתנכר אליך ובסופו של דבר עושה נזק לעניין עצמו.

      אהבתי

  5. יניב הגיב:

    אני חושב שזה אחד הפוסטים הכי טובים שלך. גם בשל הכתיבה וגם מתוך העומק.
    וצריך עומק, כי מעל פני השטח אין שום הצדקה ליכולת שלנו העונה. יש לנו (והיה לנו) סגל טוב, וגם אני חטאתי בזה וחיפשתי הסבר לכל הפסד לגופו, והנה רק אם זה וזה ישחקו יחד והנה רק אם זה יחזור מהפציעה…
    כנראה שלא. כנראה שלא מדובר בפצע שטחי, אלא בשורש שאנחנו כנראה לא רואים או לא רוצים לראות. אולי עכשיו הצבעת עליו.
    אתמול נגיד, חשבתי שכבר יש לנו מנהל מקצועי חדש, דודו דהאן קוראים לו, אחרת אין הצדקה לכך ששחקן שלו שנזרק מהסגל חוזר להרכב בדיוק לעמדה בה הוכיח שהוא צריך לעזוב. וזו הבעיה העיקרית שלי עם לוזון, שהוא פשוט כל הזמן מתחזק את החשדות נגדו.
    לגבי שחר, אני עדיין רוצה להאמין שהוא באמת האמין בשינוי כשהביא את תור. אולי היו חילוקי דעות, אולי שחר לא הצליח להתאפק מלנהל בעצמו, אולי תור פשוט לא עמד בלחץ. בכל מקרה, גם אם יענקל'ה חוזר בו וממנה את עצמו שוב למנהל מקצועי זה בסדר בעיניי, בתנאי שהוא נותן לעצמו את כל הכלים להצליח ולא עושה פשרות בנושא המאמן או השחקנים.

    Liked by 1 person

    • הופמן הגיב:

      תודה יניב. לגבי שחר, אני באמת לא חושב שיש לו את מה שדרוש אפילו מבחינת זמן וסבלנות בשביל להיות מעורב לעומק בניהול של כל אספקט ספורטיבי במועדון. שיהיה מעורב – אבל רק בתנאי שהוא מבודד מהתקשורת. אני לא חושב שזה תנאי שהוא יכול לעמוד בו.

      אהבתי

  6. Fligelman Haim הגיב:

    מאמר מעולה ומדויק. אם לוזון נשאר פה בוא נתחיללדבר על עונת 2019 כי לוזון יפוטר בינואר 2018 ועוד עונה תאבד

    Liked by 1 person

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s