בני סכנין – אנחנו: אין תור? אין טור

סתם, זה שאין פוסט על המשחק לא קשור לתור. יותר לזה שלא ראיתי את המשחק, למעשה כמעט שכחתי שהוא בכלל מתקיים. אבל רעיונית זה כן קשור לקרלסן ולמה שהוא מסמל: אם אין מנהל מקצועי, אם מתברר שכשהיה כזה זה היה בעיקר למראית עין, כי לא נתנו לו את מה שמנהל מקצועי צריך לקבל (בעיקר זמן, סבלנות וסמכויות, שממשיכות גם כשמגיע מאמן חדש, אפילו אם אין לו אלוהים); אם המועדון ממשיך להתנהל כמו שהוא מתנהל, אם ממשיכים לזלזל בנו – אז אני לא מתכוון להשקיע בו אנרגיות וזמן, כרגע.

נראה לי שזה מה שיקרה גם מבחינת המנויים. שחר יגלה שהאוהדים לא עד כדי כך טיפשים כמו שהוא חושב (למעשה מסתבר שרבים חושבים את זה עליהם). הם יודעים מתי משקיעים בהם, מתי כבר לא, מתי לתת עוד הזדמנות, ומתי להבין שעושים עליהם סיבובים, ביחד עם התקשורת.

תקשורת הספורט, החיפאית בעיקר, שיחקה השנה תפקיד חשוב במה שקרה למועדון. היא החליטה להוריד את תור – והצליחה; ובשבועות האחרונים כולנו מגלים כמה היא מעורבת עד עומק הצוואר בהתנהלות המועדון הזה. מה שברור זה שעד שלא תורחק מהמועדון, ועד שהוא לא יתחיל להתנהג כמועדון מקצועני אמיתי, אין לו סיכוי להצליח.

מהבחינה הזאת, אני שמח שיצא כל מה שיצא לאחרונה, בעיקר בראיון של תור ובתגובות לו – שהמחישו כמה הוא צדק. אור השמש הוא המחטא הטוב ביותר, זה נכון גם במכבי. המחשכים טובים למאכערים, לקומבינטורים, לכל אנשי התן לי ואתן לך. אבל עכשיו כולם יודעים שמכבי והתקשורת מעורבות יחד עד צוואר בהטבעת המועדון בביצה, ושיש לנתק אותם זה מזה, אם לא ברצון אז בכוח. המועדון לא שייך רק לשחר, והוא בטח לא שייך לתקשורת: בלי האוהדים הוא לא קיים. ועליהם אי אפשר לעבוד לנצח.

עוד נדון בנושא כאן בבלוג כבר השבוע, אני מקווה. ובטח גם בפודאקסט. הגיע הזמן שנחזיר את המועדון לידיים הנכונות.