הפועל תל אביב – אנחנו: וואט דה פאק

מה. לעזאזל. קרה. היום. במכבי?

זו השאלה המטרידה הראשונה בנוגע ליום המוזר והמעצבן הזה. השאלה המטרידה השנייה היא: למה אי אפשר לשמוח ולו ליום מחורבן אחד בקבוצה הזאת?

*

למרבה הצער, אחרי מה שזה לא יהיה שקרה היום בקבוצה, אין הרבה טעם להתייחס למשחק, כי אובייסלי עוברים על הקבוצה שלנו דברים יותר דרמטיים.

מהם הדברים האלה אין לי מושג, ונראה שלא רק לי, אלא גם לכתבים שמסקרים את הקבוצה. כמו שאני רואה את זה, יש שתי אפשרויות:

1. לא קרה כלום. כלומר קרה משהו, ברור – לא סביר שכל כך הרבה ידיעות מכל הצדדים בכל האתרים הן כולם המצאות גמורות (למרות שעם "עיתונות" הספורט שלנו, לכו תדעו). אבל יכול להיות שקרה איזה משהו זניח, שולי, איזה קצר בתקשורת או אי הבנה או אפילו ריב קטן, מהסוג שקורה מדי פעם בקבוצות. ואם כך אז למה כל הרעש והידיעות הדרמטיות? פשוט כי הקבוצה לא משתפת פעולה עם האתרים, נותנת להם להשתולל ולא מגיבה, לא מאשרת ולא מכחישה, פשוט לא מתייחסת. מתוך עיקרון – חיובי בעיני בדרך כלל – שלא לשתף פעולה עם מפיצי הפייק ניוז. זו כמובן האפשרות האופטימית, וככל הנראה הפחות סבירה.

ואם זה מה שקרה, אז למרות שכאמור אני בדרך כלל בעד להתעלם מהתקשורת – אני חושב שהיום הקבוצה כן היתה צריכה להוציא איזו הודעת הרגעה. כי הפצצה כזו של ידיעות, בכל החזיתות, על פיטורים קרובים של המאמן/הצוות המקצועי, היא בכל זאת דבר יוצא דופן. וגם אם לא צריך להתייחס לכל נוד של אתרי הספורט, עדיין יש אוהדים שם בחוץ, שנושמים את הקבוצה מהבוקר עד הלילה, והיום, מרוב זיהום אוויר, כמעט נחנקו.

2. היה משבר רציני. וזו האפשרות הסבירה יותר. אמנם אנחנו רגילים להנפצות והמצאות של הכתבים, אבל כזה דבר? נראה שמשהו קרה שם. והמשהו שקרה, על פי כל העדויות (והכל בערבון מוגבל, ט.ל.ח), זה רצון של שחר להיפטר מרוטן, מסיבה זו או אחרת. וכאן אפשר רק להניח שאלאך התנגד, ואז נפוצו הידיעות על הפיטורים הצפויים של אלאך – שגם הן בהחלט יכולות להיות ספקולציות שהפיצו המעורבים, כלומר אנשי שחר, כאמצעי לחץ על ההולנדי; ומאז – נאדה.

מה שאומר, אם נמשיך לרגע עם הספקולציות עוד צעד, אחת משלוש: או שאלאך נכנע ללחץ ונשאר (עם הבטחה שימשיך לנהל מקצועית ויהיה אחראי על הבאת מאמן חדש, או לחלופין עם סמכויות מקוצצות); או שהוא לא נכנע ללחץ, כופף את שחר ורוטן בכל זאת יישאר; או שאלאך לא נכנע ללחץ, והיום או מחר נקבל הודעה על עזיבתו.

אני לא יודע, כאמור, מה קרה שם וכמה מכל הספקולציות האלה נכונות. אני כן יודע דבר אחד: לתת את המושכות למנהל מקצועי, אבל כשמשהו לא מוצא חן בעיניך ליצור לחץ רבתי על המנהל המקצועי בכל התותחים כדי לגרום לו לפטר את המאמן שאתה לא אוהב – זה לא נקרא לתת את המושכות למנהל מקצועי.

מנהל מקצועי זה לא עוד איזה יס-מן שאמור לבצע את החלטות הבעלים. הוא האחראי על כל ההחלטות המקצועיות בקבוצה. והוא, מן הסתם, מי שאמור להחליט על פיטורי מאמן או מינוי מאמן. ואם המנהל המקצועי נמצא תחת איום מתמיד של פיטורים אם ההחלטות שלו לא מוצאות חן בעיני הבעלים, אז לא עשינו כלום. נתת אמון במנהל מקצועי? תן לו זמן מוגדר– שנה, שנתיים, חמש, תן לו תקציב, תגדירו מטרות ואז תן לו לעבוד כראות עיניו. אחרת הוא לא מנהל מקצועי אלא סתם עלה תאנה.

אז גם אם אלאך לא יילך עכשיו, מה שקרה היום – בהנחה שהספקולציות לא מאוד רחוקות מהאמת – הוא לחלוטין לא תקין, ובטח לא מבשר טובות למה שנקרא "מכבי חיפה בעידן אלאך". כי היום אולי שחר נכנע, אבל בפעם הבאה הוא יצליח לכפות את רצונו על אלאך והנה, הבעלים הוא שוב המנהל המקצועי, ולא השתנה כלום. ואם לא השתנה כלום, אז תודה רבה ולהתראות.

*

מה זה אומר "תודה רבה ולהתראות"? שמבחינתי, אם שחר הוא אותו שחר של לפני שנתיים, לא משחרר את המושכות וממשיך לנהל מקצועית את הקבוצה – את התמיכה ארוכת השנים שלי הוא מאבד. אני לא יודע אם אצא נגדו ואקרא לו ללכת, אבל בטח לא אגן עליו בבלוג ובטח לא אבקש לתת לו עוד הזדמנויות.

וכל זה תקף על אחת כמה וכמה, כמובן, אם אלאך עוזב עכשיו. אם זה קורה – אותי מר שחר בוודאי איבד.

זה כבר קרה פעם אחת עם הפיטורים של תור, אבל המינוי של אלאך שכנע אותי לתת עוד הזדמנות, כי הנה, שחר הבין שטעה. אבל אם אותו דבר שקרה עם קרלסן קורה שוב עם אלאך, זו תהיה הוכחה די ניצחת עבורי שאי אפשר באמת לשנות את הבנאדם; שחר לא מסוגל לשחרר, והקבוצה לא יכולה להבריא.

ואם שחר מאבד אותי, זה אומר שגם הקבוצה מאבדת אותי, לפחות עד שדברים ישתנו מהותית. כי אני לא יכול להפריד בין הקבוצה לבין שחר. כאוהדים, היינו רוצים לחשוב שיש את הבעלים ויש את הקבוצה, שהיא "של כולנו". אני לא מסכים עם זה. זו לא דמוקרטיה ואנחנו לא בוחרים איך הקבוצה תנוהל. אנחנו יכולים להפגין ולמחות, אבל בסופו של דבר מי שקובע זה הבעלים, כראות עיניו. קבוצות הן (ברובן המוחלט) דיקטטורות, ועד עכשיו יכולנו להתנחם בטענה שבראש הדיקטטורה שלנו עומד עריץ נאור, שטובת הקבוצה לנגד עיניו. אבל אם זה מה שקורה בקבוצה, הוא כבר סתם עריץ שחושב קודם כל על האגו שלו.

*

(וישנה גם אפשרות שלישית: שכל מה שקרה היום, מה שזה לא יהיה, היה איזה מהלך מבריק וערמומי של אנשי הקבוצה במטרה, נניח, לאתר מדליפים; או לגרום לשחקנים לא לעוף על עצמם אחרי הניצחון אתמול; או סתם להתנקם בתקשורת על כל הדיסאינפורמציה. אבל דבר כזה דורש תחכום מקיאווליסטי מאנשינו, אז האפשרות הזו היא בגדר המדע הבדיוני).

*

אבל בינתיים אנחנו עוד לא יודעים כלום, אז בטח לא נצא בהצהרות מחייבות על סמך ספקולציות וידיעות לא מאומתות, ונחכה למשהו ממשי ומוצק. ובכל זאת נתייחס גם למשחק, למרות שהוציאו לנו את החשק. כי המשחק היה לכל הפחות משמח. אפילו מאוד, יעידו קירות הסלון שלי ובני הקט שהתעורר מהצעקות. מצד שני, בסך הכל מצבנו לא מזהיר, ובכל הליגה החלשה הזו הצלחנו עד עכשיו לנצח רק את אשדוד והפועל תל אביב הגרועות, אז אין שום סיבה לעוף על עצמנו יותר מדי.

אבל כן משמח שניצחנו, ושצברנו שלוש נקודות; ששהוכחנו אופי וחזרנו מפיגור; ושכמה שחקנים נתנו יופי של משחק. ובזאת אני מתכוון בעיקר לנטע, שהיה פשוט ענק. ולעוואד שהיה מצוין לא רק בשערים אלא גם בכמה מסירות מעולות לאזולאי- אם כי גם גרם לי לדפוק את הראש בקיר לפחות פעמיים עם איבודים רכים שהפכו למתפרצות של ת"א. ובעיקר למאבוקה, שירדתי עליו הרבה אבל אתמול לא רק שהיה מצוין בהתקפה ובהגנה, אלא פרקטיקלי הביא לנו את השוויון, עם עצירה לבדו של התקפת ארבעה על אחד (בת"א מאשימים את ספורי, אני מצדי נותן גם את הקרדיט למאבוקה שנשאר רגוע, לא נלחץ ולא גלש אלא חיכה בחוכמה לטעות), ואז הוצאת מתפרצת אדירה שהסתיימה בבישול לבישול של וייסמן.

(עדכון מאוחר: ואיך שכחתי את רז מאיר! איזו הצלת שער מדהימה! וגם בישול! סחתיין רז, זכית בשורה נפרדת).

ואם המשחק הזה נתן לרוטן, בתקווה שיישאר, קצת חומר למחשבה על שחקנים ותפקודים שאפשר קצת לשחק איתם, מעולה.

עבדנו כל כך קשה להשיג את הניצחון הזה. אנחנו עובדים כל כך קשה כבר הרבה זמן ומגייסים כל כך הרבה סבלנות כדי ליצור המשכיות, ויציבות, ודרך, וקבוצה. בחיאת, מר שחר, אל תהרוס הכל דווקא כשזה אולי מתחיל להתחבר. כבוש את היצר, ותצא גיבור.