פרשת השבוע בירוק: אחרי מות/ מתי סין-קרונה

פרשת "אחרי מות" (ויקרא)

אמ;לק: כמו כדי להתגרות בנו, בסופו של שבוע מלא מצות, בוחרת התורה לצוות עלינו את מצוות יום הכיפורים, כבאה להגיד – "חשבתם שבוע של 3 שקלים תוספת עבור לאפה כשרה לפסח, שגם אם היו משלמים לכם לא הייתם אוכלים ביום רגיל, זה נורא? תדעו שזה עוד כלום לעומת יום שרב של התרוצצות אחרי האופניים של הקטנים בלי אוכל ובלי מים".

אחרי מותם של שני בני אהרון, מצווה ה' על עריכת משחק ההימורים הראשון בעולם. המשחק מתנהל כך: מביאים לכהן הגדול שני שעירים זהים (עז או תיש) ומפילים ביניהם גורל. השעיר הזוכה עולה על המנגל ומובא לעולה לה'. השעיר המפסיד הולך לעזאזל (מכאן מקור הביטוי "שעיר לעזאזל") – אותו מקום שמאז שאהרון התחיל עם ההימורים נזרקים אליו מדי יום עשרות מיליארדי טפסי טוטו, לוטו, חיש גד, ז'יטונים גולות, גוגואים, ועוד יש בו מקום לסגל שלם של מכבי שנזרק אליו כל שנה, יחד עם שני מאמנים לפחות.

בהמשך מבאס אלוהים את אניני הטעם שאוהבים בשר נא או רייר עם הדם בפנים, ומצווה להוריד את הסטייקים מהאש לפחות חמש דקות אחרי שנשרפו.

בסוף הפרשה אוסר ה' על העריות, על משכב זכר ועל משכב בהמה, וגוזר על החוטאים עונש מיתה. למרבה הצער, משכב ברחבה כדי לסחוט פנדל לא נכלל ברשימה, והעונש על עבירה זו נותר כרטיס צהוב בלבד.

הדרשה השבועית: ירוקיי ורבותיי. שני שעירים מובאים בפני אהרון. שניהם זהים: אותו גובה, אותו משקל, אותה בלורית שיער. אהרון מטיל גורל, ומה-אן דן דינו הזה, הופך, באופן אקראי, אחד השעירים לקדוש שבקדושה, ומובא לעולה לה'.

אינעל דינק דאורייתא, אתם יודעים איזו קדושה זו להיות השעיר הנבחר? רק תארו לכם שהשעיר האחרון שהובא לעולה לה' היה שייע שווגר עליו השלום, שהיה כה שעיר עד שהחלוצים ששמר עליהם היו מרגישים אותו לידם גם כשהיו רחוקים ממנו יותר ממטר (תודה לארי פולמן על ה"דרבי אחרי המלחמה"). ומן הגורל הזה של האדום שחור על הרולטה, הופך השעיר השני לנמוך ושפל כמו בעליהם לשעבר של ז'יטונים בשווי של וילה בדניה שירדו אל הבנק של הקזינו, כה שפל עד כי נשלח למאכל אצל הסיטרא אחרא בעזאזל.

יא חושילינג דרבנן, מה בא להגיד לנו אלוקים? שהעולם כל כך אקראי, כמו שאומרים לנו הפרופסורים מהחוג של מינה צמח וקמיל פוקס? (יא אללה של העולם, איזה שם זה לסטטיסטיקאי "קמיל פוקס"?). עד שאפילו הקודש לה', ומצד שני המזון הרוחני של הסיטרא אחרא, נקבעים בהטלת גורלות?

לא ולא ירוקיי ורבותיי, ההפך הוא הנכון. הקדוש הוא הקדוש. דינו נקבע על ידי השם יתברך עוד מהולדתו. ואילו השעיר לעזאזל נולד כזה ונברא לזה. זהו אלוהים שבשמים שמגלה לנו בדרכו שלו מי הוא מי.

ולמה עושה זאת כך השם יתברך? למה ריבונו של עולם מלמד אותנו הכל בהפוך על הפוך? כדי להתוות לנו ת'דרך, אפורי חולצות שלי. להתוות לנו אותה ולהראות את עינינו כי מתוך התפילות והדבקות והאמונה והאנרגיות הטובות שלנו נקבע הפור על ידי השם יתברך. התפילות והעידוד הם אלה שיעזרו להפוך את הקערה על פיה, הן אלה שיעמידו חלוץ יריב מילימטר בנבדל שרק ה-VAR יכול לראות, והן גם אלו שיאפשרו לכדור של שון וייסמן לפגוש את הרשת בלי שיפגע בדרך בחלוץ יריב, קוון ומוכר הארטיקים ביציע. שכן החלוץ היריב ושון וויסמן הם אלו שעושים דברים אקראית: הלוא חלוץ יריב עומד בנבדל 1 ל-10 כדרך הטבע, ושון וייסמן מבקיע 1 ל-10 כדרך הטבע. ורק אנחנו עם מילה טובה, עם תקווה, עם אמונה, עם תפילה בונבונים של ואסילי, רק אנחנו אלו שהופכים את האקראיות הזו של הטבע, של סיכוי של אחד למאה – לקדושה, לשער, לאליפות, ירוקיי ורבותיי, לאליפות!

ועל כן, כל השעירים לעזאזל שזרקנו מהקבוצה והאכלנו בהם את הסיטרא אחרא היו מעאפנים באופן אקראי, ואילו אנחנו היינו אלו שלא היתה בנו הרוח לתת לבעיטה של 1 ל-1,000 של איזה פנסיונר ברזילאי שהבאנו, להיכנס לשער היריב בדיוק בזמן הנכון כדי להופכו לקדוש שבקדושה.

אך הנה הנה נאום ה', מהתחתית של התחתית מתחילה לצמוח ולהישמע שירת העשבים, ואירופה בפתח וקול זמיר נשמע כששון וייסמן הבקיע גול של חלוץ גדול מהרגל לרשת. ובעזרת ה-VAR ובעזרת השם, סוכריות מנטה של בית רבן, בשנה הבאה וייסמן יבקיע גולים למכביר, לא רק בלי שיפגע הכדור בשחקן יריב, אלא יגדיל וישים ברשת כדורים שאפילו הוא לא נגע בהם! ועם תפילתנו ואש האמונה הגדולה שבנו, נלבש לבן-ירוק ובצבעים אלה נלביש את העם חג, ונאמר אמן כן יהי רצון.

הציטוט השבועי: "וְלֹא-תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם, בְּטַמַּאֲכֶם אֹתָהּ, כַּאֲשֶׁר קָאָה אֶת-הַגּוֹי, אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם" (י"ח, כ"ח)

תרגום אונקלוס: התקשורת בחיפה מזהירה מה יעלה בגורלו של הצוות המקצועי החדש, אשר באם לא ישמע בקולה – יגמור כמו הנורבגים או ההולנדים שהיו כאן קודם.

תהילים נגד טילים (תפילתו של השוער חיימוב: "וְהוּא רַחוּם, יְכַפֵּר עָוֺן– וְלֹא-יַשְׁחִית: וְהִרְבָּה, לְהָשִׁיב אַפּוֹ; וְלֹא-יָעִיר, כָּל-חֲמָתוֹ" (ע"ח, ל"ח)

תפילה שהקהל יגלה כלפיו רחמים, יסלח על טעויות ועוונות, ולא יתחרע עליו (ולא ישחית), פן תשמע על כך אמא של אשתו (ולא יעיר כל חמתו).

הפיוט השבועי

"וקול תחינה בבקשה
רק תחזרי אלי… אמונה.
אחת קטנה שנשארה לי
והיא צועקת 'הוא מכבי'".

אף אחד לא האמין בו כשעלה לשחק. היו גם שריקות בוז על החילוף עם שועה. אבל לו היתה אמונה קטנה שנשארה לו. היתה זו האמונה שצעקה בסוף המשחק: "הוא מכבי"!

שיהיה חג שמח לכולם, אל תפסיקו להאמין.

מתי סין-קרונה

לכל פרשות השבוע בירוק >>>

אודות הופמן

כותב, עד שייגמר
פוסט זה פורסם בקטגוריה הכדור הוא הכל, ירוק עד, כללי, פרשת השבוע, שאלות ברומו של אדם, עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s