פרשת השבוע בירוק: מסעי/ מתי סין-קרונה

פרשת "מסעי" (ספר במדבר)

אמ;לק שהסתבך בכתיבה ונהיה משהו אחר: הפרשה הסוגרת את ספר "במדבר" מסכמת ומונה את 42 המסעות של בני ישראל במשך 40 שנות נדודים במדבר, וכמו רומזת למכבי, ככל הנראה, לסכם גם היא את מסעותיה באירופה העונה. מסעות שנמשכו אומנם חודש בלבד, לעומת 40 שנות מדבר. אבל הקילומטרים שעברה מכבי במשולש ישראל-סלובניה-צרפת-ישראל גדול פי כמה וכמה מהמרחק שעברו בני ישראל מרעמסס ליריחו.

כתבתי שככל הנראה התורה רומזת לכך, אבל היא קצת יותר עמוקה מזה. כי מניין המסעות ומספרן הרב הינו רמז, על פי הרבי מליובביטש, לחיפוש העצמי של האדם שנועד להוציאו מן ה"מיצרים" (מלשון מצרים) בהם הוא נמצא, אל המרחב. חיפוש שלא נגמר ואינו מסתיים לעולם, וכולו שאיפה לגדילה, להתעצמות ואיתם לבוא הגאולה.

מכבי שלנו כבר לא מחפשת כלום, לא את עצמה ולא מגן שמאלי, ואינה שואפת לכלום, או לפחות לא למשהו שמהדר את היותה. תפקידה כעת, על פי התנהלות קברניטיה, הוא להתקיים ולנשום בעזרת מכשירים בלבד. ראשיה הם הם ה"מיצרים" המונעים ממנה לקום ולהתעורר על החיים שלה, תוך שהם מאפרים אותה בכבדות ומלבישים אותה יפה, כדי שנמשיך לבוא לבקר, ובטוחים שבכך יצאו ידי חובה.

וסביב למיטת המונשמת קהל רב, שזוכר את ימיה היפים. ימים בהם היו לה שאיפות, רצון להתקדם ולחפש את הגבוה ביותר האפשרי. אף אחד מאותם אוהדים אינו מוציא מדל שפתיו את המלים "ניתוק ממכשירים", אלא רק מביע רצון למצוא לה מזור.

בזכותם היא לא תמות אף פעם. יהיו לה חיי נצח. אבל צריך להעיר אותה ולגרום לה לשאוף, לרצות, לחפש את הגבוה ביותר האפשרי. להמשיך במסע.

גם הערב יתאחדו כולם סביב מיטת המונשמת, בציפייה שתקום, שתצא מהמיצר, עוד היום: "קוּמִי אוֹרִי, כִּי בָא אוֹרֵךְ; וּכְבוֹד יְהוָה, עָלַיִךְ זָרָח,כִּי-הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה-אֶרֶץ, וַעֲרָפֶל לְאֻמִּים; וְעָלַיִךְ יִזְרַח יְהוָה, וּכְבוֹדוֹ עָלַיִךְ יֵרָאֶה,וְהָלְכוּ גוֹיִם, לְאוֹרֵךְ; וּמְלָכִים, לְנֹגַהּ זַרְחֵךְ" (ישעיהו ס', א'-ג').

אל תפסיקו אתם לשאוף, ולרצות, ולחפש את הגבוה ביותר האפשרי, לצאת מהמיצרים המונעים מכם את כל זה כבר שמונה שנים, והמדבר גדול. בשבילה, בכדי שתקום ותביא עימה את גאולתנו, עוד היום, יאללה מכבי.

הדרשה השבועית: ירוקיי וירוקותיי. אנחנו חיים בתקופה מסוכנת, כשמסביבנו חברה הקוראת עצמה "פלורליסטית, מתירנית". שאינה רק מלאה שיקוצים וסטיות, אלא גם רואה אותנו ואת אמונותינו כשל קופים המטפסים עוד על העץ ואוכלים בננה. לך תסביר לאפיקורסים האלה, העגלות הריקות, את ההתקדמות הרבה שעברנו מאז ימי עצי הדקל שמאחורי היציע הצפוני בסבא אליעזר, עליהם טיפסנו עם שקית מלאה גרעינים כדי לראות את מכבי, ועד ימינו, עת אנו מטפסים במדרגות היציע במקדשנו המוזהב עם שקית קבוקים כדי לא ללכלך את הכסאות.

בונבונים של ואסילי, בתקופה האחרונה אנחנו עדים למתקפות חסרות תקדים מצד אותם גורמים פלורליסטיים, שמאלנים, אשר אינם מקבלים את דעתנו שסטיות מיניות ואהבה לכל צבעי הקשת הינה תועבה שדינה על פי תורה מוות, והטוענים שאין אנו מורשים לבצע את טיפולי ההמרה המועברים לבנים סוררים אשר החליטו לזנות ולקיים אהבה עם קבוצות אחרות בצבעים אחרים – טיפולים הומניים, בהם אנו גוללים את המתחנגל בדגל פריסה מעלה מעלה באצטדיון, ומגלגלים אותו למטה אל עמדת המתופפים, המנגנים באותה עת את ניגונו של הפסוק בעל המשמעות הקבליסטית: "כי אותי לימדו אחרת, קודם כל נאמנות. מכבי חיפה או למות".

לא! הם צועקים לנו הסמולנים הללו, לא! וממשיכים וטוענים שאם הילד יוצא מהארון עם חולצה של מכבי תל אביב רחמנא ליצלן, או הפועל חיפה השם ישמור, או כל קבוצה אחרת, ומבקש שנממן לו כסף למינוי בבית מקדשם של עובדי עבודה זרה – יש לחבק את הילד. לחבק אותו! לקבל אותו כמו שהוא!

יא חושילינג דרבנן! תחבקו אותו אתם! זה לא הבן שגידלנו, זה לא מי שפיללנו, לא עבור זה יצאנו לעבוד כדי לאסוף שקל לשקל למינוי אב ובנו ביציע המשפחות. תחבקו אותו, אומרים לנו הפלורליסטים האשכנתוזים. ירוקיי וירוקותיי! אטמו אוזניכם למשמע העמלקים האלה, השואפים לחסלנו בדרכי עורמה וכחש, ועל תתפתו לחינוכם הקלוקל.

אך לא על כך ברצוני להתעכב, סוכריות מנטה של בית רבן. כי הרי בניכם מחונכים ויפים וירוקים, ואין לדאוג להם שיהיו מתחנגלים ביציעים זרים, כי הרי מקיימים אתם יום יום ושעה שעה את הפסוק "וְשִׁנַּנְתָּ֣ם לְבָנֶ֔יךָ וְדִבַּרְתָּ֖ בָּ֑ם בְּשִׁבְתְּךָ֤ בְּבֵיתֶךָ֙ וּבְלֶכְתְּךָ֣ בַדֶּ֔רֶךְ וּֽבְשָׁכְבְּךָ֖ וּבְקוּמֶֽךָ" (דברים ו', ז').אך לגורל בנותינו יש ויש מה לדאוג.

שכן התורה מספרת שוב על בנות צלופחד, בהן עסקנו לפני שתי פרשות ודשנו בזכותן לנחול את נחלת אביהן העקר מבנים. הזכות המוקנית לאלו מבנותינו אשר אבותיהן חשוכי בנים, כעבדכם הנאמן, לרשת את מקומם ביציע בבוא יומם.

וכעת, בסוף פרשת "מסעי", אוסר השם יתברך על בנות צלופחד להתחתן עם מי שבא להן, אלא רק עם בני שבט אביהם – שבט מנשה. וכל זאת למה, אפורי חולצות שלי? כל זאת, היות ואילו יתחתנו עם בני שבטים אחרים, אזי נחלת אבותם תעבור אל בני השבט איתו יתחתנו. שכן הדת אמנם נקבעת על ידי האמא, אך השתייכות שבטית, השתייכות נחלתית והשתייכות לקבוצת כדורגל – נקבעות על ידי האבא מדאורייתא.

על כן, ירוקיי וירוקותיי, לבניכם אין מה לדאוג, כפי שדרשנו בתחילה, ואין מצב שיגוללו במנואלה אנושית ממרומי היציע הצפוני ועד הבמה של ההוא עם המגאפון; אך על בנותיכם יש להקפיד ולחנכן כראוי ובשום שכל. והדבר חשוב פי כמה וכמה לאבות אשר כמותי הינם אבו אל בנאת, למרבה הצער.

וכל זאת משום שבנות הולכות בעקבות האהבה, והן אינן נדחפות בתור לקבלת כיפות באפסנאות של הבית מעצר. ולפיכך יש לשומרן עטופות בצעיפי מכבי כמו בובות פורצלן בחנות המרצ'נדייז בגרנד קניון, ולמנוע מהן, כמאמר התורה, מלהקריב עצמן בידיהם שטופות הזימה והמריירות גזל של הפריבילגים הגויים, ולהתבולל עם כל אותם כרישי נדל"ן המפנקים ברולקס ומעיל פרווה ביציעיהם המלכותיים.

ושיבואו כעת אותם פלורליסטיים ויספרו לנו על אהבה חופשית, ועל גלובליזציה, ושכולנו בני אדם. לא, אינעל דינק דאורייתא, לא! בנותינו לא תהיינה הפקר ונחלתנו לא תיגזל מאיתנו בגינן. יתחתנו הן עם בני שבטנו וארצנו – בנים אותם אנו מחבקים ומנשקים בחופשיות עת מכבי כובשת ומתמזגת השכינה שעל הדשא עם הקהל הקדוש ביציע.

נאמני ונאמנות הר הכרמל שלי, דינן של בנות צלופחד בא ללמד אותנו שיש להשקיע בקירובי לבבות ביציעינו, ולהרבות בשידוכים מתוכנו, ולחתן בנים ירוקים עם בנות בנות-ירוקים. וגם אם יחשוק הבן הירוק דווקא בבן ירוק אחר, והבת הירוקה תתאווה לבת ירוקה – אין אנו מתנגדים, כל עוד כדרך הטבע מתמזג הירוק ביציע עם הירוק על הדשא, ורק כך תבוא גאולתנו ונזכה לראות כמשפחה אחת את מכבי חוזרת לימי תפארתה, ונאמר אמן כן יהי רצון.

הציטוט השבועי: "בְּפֶתַע בְּלֹא-אֵיבָה, הֲדָפוֹ, אוֹ-הִשְׁלִיךְ עָלָיו" (ל"ה, כ"ב)

תרגום אונקלוס: מתוך סיקור מהלך המשחק נגד שטרסבורג באתר "בחדרי חרדים": דקה 44 – המהלך שהביא לחבשי אדום.

הפיוט השבועי

אלוהים מצווה על בני ישראל לבנות שש ערי מקלט לאחר הכניסה לארץ, ערים אליהן אדם ההורג בשוגג יכול לברוח מפני הבאים לנקום בו. ערי המקלט מרמזות שלכל אדם צריכה להיות פיסת אסקפיזם (בעברית – בורחנות) טהורה, לברוח אליה מהמציאות הקשה ולהתנתק ממצוקות היום יום.

אין כמו קבוצת כדורגל כדי להוות לאדם עיר מקלט נפשית לברוח אליה. בינתיים מכבי שלנו נותנת לנו הרבה סיבות דווקא לברוח ממנה.

שנזכה לחזור ולברוח אל פיסת האסקפיזם המופלאה שהיוותה עבורנו מכבי, שתנתק מאיתנו את תלאות היום יום, ותעיף אותנו גבוה למעלה לשמים.

בינתיים, היום בערב, אנחנו צריכים רק למצוא שער לא נעול בהגנה הצרפתית. שבת שלום.

מתי סין-קרונה

לכל פרשות השבוע בירוק >>>