קורות חיים למשרת קוטל המנחוס הרשמי של מכבי / מתי סין-קרונה

שם

פרשת השבוע בירוק – מורה נבוכים לאוהדי מכבי חיפה.

גיל

חצי שנה.

תארים

אליפות המדינה בכדורגל 2020/21.

לפני שנולדתי

סיוון בתמ"ח, מאי 1313 לפנה"ס: התורה ניתנת לעם ישראל.

תאריך שקר כלשהו ב-1913: מכבי נוסדה.

מאי 1948: הקמת מדינת ישראל.

אפריל 1951: דני'ל, בן 13, עולה לארץ. מכבי בוטושאן, קבוצת ילדותו, שוברת את שיא הכיבושים לעונה – 10 שערים.

אפריל 1975: מתי נולד. מכבי עולה ליגה וחוגגת בר מצווה לתואר היחיד שזכתה בו (גביע ב-1962).

מאי 1984: בגיל 9 מתי זוכה באליפות ראשונה, ביום בו משה גדר מעשנת הולך לעולמו.

מאי 1994: מתי בן 19, זוכה באליפות חמישית.

ספטמבר 1994: מתי מכיר את סאלי וממתין לשישית.

מאי 1999: עדיין ממתין. הפועל חיפה זוכה באליפות. מחשבות מעיקות על מתי: סאלי מנחוסית.

ינואר 2000: מתי נואש מלהמתין. ובייאושו מציע לסאלי נישואים אחרי שהיא מבטיחה לו: "איתי תגיע למקומות שלא חלמת עליהם".

מאי 2000: מתי וסאלי סוגרים כמעט 7 שנות חברות, בלי אליפות. הפועל תל אביב זוכה.

אוקטובר 2000: מתי וסאלי מתחתנים. סאלי מתחייבת לעמוד בהבטחה.

מאי 2001: מתי לוקח את סאלי למשחק האליפות נגד הפועל תל אביב בבלומפילד. מכבי מפסידה והחגיגות נדחות.

מאי 2001: שבוע אחרי – מתי נוסע בלעדיה לקחת אליפות שישית בטדי.

ספטמבר 2003: סאלי עומדת בהתחייבות ומביאה אותו למקומות שלא חלם עליהם, כמו אולד טראפורד. שבוע אחר כך הם נוסעים לקפריסין לראות את מכבי מנצחת את אולימפיאקוס. במטוס חזרה מתי מכריז: "סאלי לא מנחוסית" ומבטיח להביא לה ילדים.

דצמבר 2003: הילה נולדה.

מאי 2004: הילה, בת חצי שנה, זוכה באליפות ראשונה, שמינית של מכבי.

מאי 2011: הילה, בת שבע וחצי, זוכה באליפות החמש וחצי שלה, ה-12 של מכבי.

דצמבר 2011: מתי מתחיל לכתוב באופן קבוע בבלוג "מצד שני" של ניר הופמן.

פברואר 2012: גלי נולדה.

מאי 2016: גלי בת 4 ורבע, מכבי מפסידה 6-0 למכבי תל אביב. בדרך הביתה מחשבות מעיקות על מתי: הבת שלו מנחוסית.

מאי 2016, כמה ימים אחרי: גלי בת 4 ורבע וכמה ימים זוכה בגביע ראשון, השישי של מכבי אחרי 18 שנה.

יולי 2016: דני'ל (דניאל סין-קרונה) נפטר שלושה ימים אחרי ההפסד לנומה קאליו האסטונית. מתי כותב עליו בבלוג. מחשבות מעיקות על מתי: הבלוג הזה מנחוס.

חיי

אוגוסט 2018: תחילת העונה. אחרי 7 שנים ללא אליפות מתי מחליט להתחזק באמונה ולכתוב אותי בבלוג "מצד שני". שמי המקורי: "פרשת השבוע בירוק – יומן אליפות בראי התורה". מכבי מפסידה במחזור הראשון למכבי תל אביב.

דצמבר 2018: מחזור 12, עוד לפני סיום ספר "בראשית", מכבי מפסידה בדרבי וממנה את מרקו בלבול למאמנה החמישי. עדיין מאמין שזה יהיה יומן אליפות וכותב: "והיום, נאום ה', אנחנו במוצאי הגוג ומגוג – מצוחצחים ונכונים, יא אחושילינג דרבנן, לבואו של משיח צדקנו… (ש)יחולל ניסים עוד השנה ויביא לפתחנו אליפות. אמן כן יהי רצון. (מתוך הדרשה השבועית לפרשת "מקץ").

מאי 2019: ספר "במדבר" מתחיל, מכבי מסיימת את אחת העונות ההזויות בתולדותיה עם כרטיס לאירופה ויש עוד 15 שבועות לכתוב כדי לסיים מחזור תורה שלם. ממשיך להאמין שהולכים אנו לקץ של הנכר (שיר החירות) וכותב: "כשהאצטדיון הזה יעוף לשמים נראה לעולם מי זו מכבי. זה יבוא, זה חייב לבוא" (מתוך פרשת "במדבר").

ספטמבר 2019: משלים את כל מחזור 54 פרשות התורה בסיום הדרבי שבמחזור השני בעונת 2019/20. התוצאה 0-0, ספר שלם נכתב ללא נצחון בדרבי. מרגיש מרוקן ומנחוס אבל מסיים במשפט: "רק ביחד לא נדע פחד, כי למרות מה שעברתי, זה אני ואת מכבי. אמן כן יהי רצון". (מתוך דברי סיום, פרשת "שופטים").

פברואר 2020: ניר צדוק מתחיל לערוך אותי לספר. תאריך יעד להוצאה – מאי 2020 עם האליפות של מכבי.

מרץ 2020: הליגה מוקפאת בשל הקורונה. מאי 2020 הופך להיות תאריך לא ריאלי להוצאת הספר ולאליפות. גלי, בת 8, אומרת למתי את המשפט: "לכתוב ספר זה כמו לכתוב ברכה ארוכה". מחליט לשבץ את הציטוט שלה בפתיח. היא בתמורה מבטיחה: "המשפט הזה יביא את הספר למקומות שלא חלם עליהם".

הילה אומרת לגלי: "בגילך הייתי כבר עם חמש וחצי אליפויות".

גלי מתגוננת ואומרת: "אז מה, לי יש גביע".

מתי מפריד ביניהן ואומר: "בגילכן לא היה לי שום דבר".

נובמבר 2020: יוצא מבית הדפוס מיד אחרי שני הפסדי ליגה רצופים להפועל כפר סבא והפועל חיפה. צועק לשמים: "טעטא ככה אתה אוהב את הבונבונים שלך?".

על המדף בספריות מקטלגים אותי תחת הקטגוריה "ספרות מנחוסית". גלי, מצידה, מבטיחה לעמוד בהתחייבות לקחת אותי למקומות שלא חלמתי עליהם. עם צאתי מכבי מנצחת, לראשונה זה עשר שנים, שמונה משחקים רצוף.

מאי 2021: גלי בת 9 ואני בן חצי שנה, זוכים באליפות הראשונה שלנו וה-13 של מכבי.

פרשת השבוע בירוק – מורה נבוכים לאוהדי מכבי חיפה: הספר שמאמין שהאליפות בזכותו, וכעת דורש שישלמו לו על זה. להזמנות ולקביעת ראיון (למשרה מתאימה): 052-6323558.

לעמוד הפייסבוק של "פרשת השבוע בירוק"

מתי סין-קרונה

טעון, שיפור. / מתי סין-קרונה

בזמן האחרון אני מאוד טעון. מאוד מאוד טעון. המצב במדינה מדאיג אותי ורוחות של מלחמה מלטפות את ראשי בגסות ומוסיפות מועקה על היום יום התובעני בעבודה, העיסוק בספר, הדאגה למשפחה והמצב הקשה שאני רואה מסביב. ומכבי. איפה הראש למכבי? אומנם אני שם כשיש משחק ואני בתוך זה, אבל במסביב אני פחות עוקב. במושגים שלי אפשר להגיד שאני בכלל לא עוקב.

ביום רביעי היה לי יום עמוס. אומנם הייתי בבידוד של יום וחצי, אבל גם מהמיטה בחדר עשיתי אלף דברים בבת אחת בעבודה ועם הספר, שהתווספו לדאגה והמצב הקשה שאני רואה מהחלון. ומכבי? איפה היה הראש למכבי. כל היום התברדק לי במח עד ששכחתי שיש משחק בשמונה בערב.

לקראת ערב, מבעד לדלת, בזמן ששוחררתי מבידוד ויצאתי לנשום אוויר של סאונה במרפסת, כמו מנסה למצוא נחמה תחת חיקו של השטן, שמעתי את הדברים שראש הממשלה אמר על מערכת אכיפת החוק ונטרפתי מבפנים עד שכמעט לא יכולתי יותר לשאת. חשבתי, איך אסיים שוב את היום שלי בוער מתוך המחשבות על מה שקורה לנו, מה שנהיה מאיתנו, ולא אמצא מנוחה ולא אוכל להירדם, ורק בלפור במוצאי שבת עם משה ישלח אותי לנמנום חטוף.

כי בבלפור במוצאי שבת, אגיע עד לגדר עם סיגריה ביד, ואלך הלוך ושוב ואסתכל על הצד שמנגד מרוצף בשוטרים טרוטי עיניים, ואביט בשלטים שתלויים בכניסה לבית ראש הממשלה שלי, וארגיש כמו מול צלם בהיכל. ואסתובב שוב אל הכיכר ואראה את כל ההמון היפה הזה, העם הפשוט והנהדר שלי עם שלטי הקרטון, ואקרא אותם אחד אחד, ואמחא כפיים, ולא אצעק, ורק הלב ישיר מתוך המסכה: ״ד מ ו ק ר ט י ה, ד מ ו ק ר ט י ה, ד מ ו ק ר ט י ה״. ואסתובב אל משה ואגיד לו: ״משה אנחנו מנצחים, משה זה שלנו. שבוע הבא כבר לא נהיה פה, שבוע הבא נחגוג בדדו.״ ומשה יהיה שמח, משה ידע שעשה משהו היום למען העתיד. וליבו יתמלא תקווה שהמלחמה תסתיים בקרוב ולאחריה הוא יחזור הביתה וישב עם הילדים ואשתו לספר להם על הקרבות של אבא בכיכר הדמוקרטיה והניצחון הגדול על ביבי, ואיך מול כל כוחות השחור הוא הציל את המדינה מסגר. ואז נרד לאוטו ונגיד תודה רבה לשוטרים ששמרו עלינו, ונתכנן ביחד את העתיד, ואיך כשבעוד שנים, כשהנכדים שלו לא יאמינו לו, הוא ירים לי טלפון ויתן להם לשמוע אותי מעיד: ״סבא שלכם ואני הצלנו את המדינה מסגר בבלפור, ואפילו אם היה מתחיל הכדורגל ואפשר היה ללכת למשחקים לא היינו הולכים, כי בלפור היה אז חשוב יותר ממכבי כמו שהנבחרת חשובה יותר ממכבי״. ומשה מצידו יצעק לטלפון ועיניו המחנכות יופנו אל נכדיו: ״הנבחרת אף פעם לא יותר חשובה ממכבי, בחיים לא! רק בלפור״. והנכדים יסתכלו על סבא בגאווה לפני שיכנסו לבידוד.

ואז נזכרתי שיש משחק. השעה היתה שלוש דקות לשמונה. משא ומתן קצר עם אשתי והתקבלה החלטה שאני אראה את המשחק בטלוויזיה בחדר והיא תתרווח על ההישרדות HD בסלון. חזרתי לבידוד של החדר שהרגע יצאתי ממנו. ניסיתי להזמין את הערוץ. השעה כבר שמונה דקות אחרי שמונה (כתבתי משא ומתן קצר עם אשתי, התכוונתי משהו כמו רבע שעה). אי אפשר להזמין ת׳ערוץ, תקלה זמנית. טלפון להוט, חוזרים אלי בווטסאפ, אני עם השלט והנייד מג׳נגל. לא הולך, כן הולך, תן סיסמה, קח מחיר, תעשה, תלך, תבוא, 24 דקות אחרי שמונה אני מול מכבי בטלוויזיה סוף סוף.

בדקה התשעים וחמש, כשהאושר מילא את חלל החדר, התקשרתי ליניב. ״וואלק יניב, איזה כיף זה כדורגל? איך אני מרגיש נקי עכשיו, מטוהר מכל הזוהמה שמעפשת לי כבר תקופה ארוכה את הלב. תראה יניב איך הם מחייכים השחקנים של מכבי, תראה וואלק יניב, איזה כיף זה כדורגל?״

יניב דפק את ה״יששש יששש יששש״ הצרוד והמתוק שלו, והתחיל לספר לי על מה עבר עליו היום ועל איך שהנצחון על הבוסנים בא לו בול בזמן ואיזה שער של שרי. ואני חייכתי לעצמי כמו שלא חייכתי הרבה זמן. ומתוך החיוך הזה נזכרתי שבמוצאי שבת אני ומשה בבלפור, והנה זה בא אוטוטו, ו-וואלה יהיה הרבה קהל מול בית הנאשם, ואנחנו הולכים לנצח ועוד יכול להיות טוב פה, באמת יכול להיות טוב פה. יגיע עוד רכש, יש קבוצה. איזה כיף זה כדורגל.

מתי סין-קרונה

אדום/ מתי סין-קרונה

גוראן הוריד את הצעיף מעל כתפיו, דפק לי על הגב בשורה מתחתיו וענד אותו על צווארי כתכשיט יקר.

פגשתי את גוראן כשירדתי מהמונית ליד האצטדיון. הוא היה האוהד הראשון שנתקלתי בו והראשון ששאלתי אם יש לו כרטיס. כשהוא הוציא מהכיס כרטיס ליציע של הכוכב האדום בלגרד, כרטיס מיותר שקנה עבור הבן שלו שנשאר בבית חולה, חשתי את ההרגשה של חלוצי מ.ס אשדוד מול השער של מכבי לפני שבועיים. את השער של אצטדיון קאראיסקאקיס בפיראוס, שהיה סולד אאוט עוד לפני שנפתחה המכירה, הבקעתי בבעיטה הראשונה.

*

המשחק בין הכוכב האדום בלגרד לאולימפיאקוס היה חווית כדורגל מיוחדת במינה. הייתי בחיי בלמעלה מאלף משחקי כדורגל, אבל אף פעם לא הייתי במשחק בין שתי קבוצות אחיות בו הקהלים שלהן שרים את השירים אחת של השנייה; שהתפאורה ביציעים משני צדי האצטדיון מלאה דגלים של שתי הקבוצות; שלפני פתיחת המשחק האצטדיון צבוע כולו בשני צבעים אחידים – אדום ולבן; ושלאחריו, השחקנים משני הצדדים באים ליציע היריבה להודות לאוהדים של הקבוצה נגדה נלחמו הרגע על הדשא. בעצם הייתי פעם אחת במשחק כזה – כשהקבוצה הבוגרת של מכבי פגשה את קבוצת הנוער של המועדון למשחק אימון.

גוראן סיפר לי שהיחסים החמים בין שתי קבוצות האוהדים החלו בעונת 1986/87, כשהכוכב האדום בלגרד שיחקה ביוון נגד פנאתינייקוס בסיבוב הראשון של אליפות אירופה (ליגת האלופות של פעם). אחרי שניצחה 0-3 בבית, הגיעה הכוכב האדום לאתונה כשאלפי אוהדים של אולימפיאקוס, יריבתה המרה של פנאתינייקוס, מגיעים לתמוך בסרבים שהתחילו אז את תור הזהב שלהם, שהסתיים בזכייה באליפות אירופה ארבע שנים אחר כך, ב-1991. שם התחיל סיפור האהבה בין שניים מהקהלים המסוכנים והחוליגנים ביותר באירופה.

ביציע התיישבתי מתחת לגוראן וסיפרתי לו שהחלום שלי הוא לחוות פעם את הדרבי המופרע של בלגרד בין הכוכב האדום לפרטיזן. "אתה תהיה האורח שלי בדרבי הבא", אמר, לחץ לי את היד ונתן לי את מספר הטלפון שלו. חיבקתי אותו חזק כמו ילד שקיבל מתנה מפתיעה. שום דבר לא הכין אותי לרגע בו הניח גוראן את צעיפו על כתפיי ויישר אותו על חזי המצומרר ממגע הבד הצבוע בצבעי קבוצתו. באותם רגעים הרגשתי את חום ליבו והכוונות הטובות שהובילו אותי לגיהינום הנפשי שהציף אותי לאורך כל המשחק.

*

לפני המון שנים הגעתי לחבר לארוחת ערב. על השולחן הגישה אמו דגים וגבינות – שני סוגי מאכלים שלא אכלתי מימיי. העלבון על פניה כשראתה שלא נגעתי בכלום היה קשה מנשוא, אבל לא יכולתי אפילו להריח את ריח הדגים הכבד. ביקשתי סליחה, תירצתי שאני חייב ללכת ויצאתי משם בלי לראות את החבר ואת אמו הנעלבת עוד לעולם.

מאיפה יכול היה גוראן לדעת שמלבד זאת שאני לא אוכל דגים וגבינות, בחיי לא לבשתי אדום? ולאן יכולתי ללכת ומה יכולתי לעשות כשאני כלוא ביציע מלא סרבים חמומי מוח, שמוכנים להרוג בשביל הכוכב האדום על הצעיף שלהם?

"זה בשבילי?", שאלתי את גוראן בפליאה צבועה כשהניח את הצעיף האדום על כתפיי.

"כן, שלך חבר. אתה זבזדה (הכוכב האדום בסרבית) עכשיו", הוא ענה בסיפוק והשאיר אותי חסר אונים כשצעיפו מונח עליי כאבן רחיים.

*

בסוף המשחק חמקתי מהר החוצה, לא לפני שקבענו לדבר לפני הדרבי הבא של בלגרד. עיניי המבועתות חיפשו ילד אקראי לתת לו את הצעיף ולהתנקות מהאדום האדום הזה שגירד את צווארי הירוק. ברכבת בדרך חזרה הבנתי שכבר לא אגשים את חלומי להיות בדרבי של בלגרד. תמורת כרטיס למשחק, גוראן ודאי ידרוש לראות את הצעיף שנתן לי, ואת זה לא אעשה עוד לעולם.

בלילה חלמתי על יעדים אחרים לכבוש בחיי. הייתי חלוץ של מכבי במשחק נגד אולימפיאקוס וכבשתי שער בנגיעה הראשונה בכדור. גוראן ישב בבית עם בנו, התפוצץ מזעם ושבר את הטלוויזיה. רצתי אל היציע הירוק המאוכלס באלפי אוהדי מכבי ופנאתינייקוס, הנפתי שתי ידיים באוויר וצעקתי לעבר הקהל המשולהב באקסטזה: "שיישרפו האדומים".

מתי סין-קרונה

פרשת השבוע (אחרונה) בירוק: שופטים/ מתי סין-קרונה

פרשת "שופטים" (ספר דברים)

דברי סיום: אני סתם אוהד פשוט. ככה גם אני רוצה שיזכרו אותי. כמו שזכרתי את אבא כשכתבתי על המצבה שלו: "היה אדם פשוט ופשוט אדם". גם הוא היה אוהד פשוט, שגידל אותי להיות אדם פשוט שדובר את שתי השפות: שפת התורה – שפת אם, ושפת האהדה למכבי – שפת אב.

זה כל מה שאני יודע: שתי שפות שקווים מקבילים עוברים ביניהן. חוץ מזה איני יודע דבר. את האמת, איני רוצה לדעת דבר.

כל כמיהתי ב-54 השבועות של פרויקט "פרשת השבוע בירוק" היה לנסות ולאחד בין התורה למכבי. כי אם אומרים שכדורגל הוא דת ושתיהן הן שפות, ודאי אפשר לאחד את הדת שלי עם הכדורגל שלי – את שתי אמונותיי, כיהודי וכאוהד מכבי.

ואם אי אפשר – אז לפחות אפשר לנסות לתרגם שפה אחת לשנייה.

וכמיהתי זו נובעת משום שכאוהד פשוט, כיהודי פשוט – לא שחקן ולא רב, לא מאמן ולא אדמו"ר – היכולת שלי להשפיע על המשחק הגדול הזה של החיים מצטמצמת רק לניסיון לנטוע בעצמי, ובכל אחד ואחת מכם, ירוקיי וירוקותיי, את האמונה שבכל משחק ובכל רגע ורגע, אין לנו אלא להיות בטוחים במאה אחוז ביכולתנו לנצח – לא משנה את מי, לא משנה מתי. כי מדאורייתא מצווה פרשת "שופטים" על בני ישראל היוצאים לכבוש את הארץ – לא לפחד מאויבנו, לא להשפיל ראש בפניהם, ולא לעשות במכנסיים ממראם וגדולתם: "וְאָמַר אֲלֵהֶם שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, אַתֶּם קְרֵבִים הַיּוֹם לַמִּלְחָמָה עַל-אֹיְבֵיכֶם; אַל-יֵרַךְ לְבַבְכֶם, אַל-תִּירְאוּ וְאַל-תַּחְפְּזוּ וְאַל-תַּעַרְצוּ–מִפְּנֵיהֶם" (כ', ג'). ומוסיפה הפרשה דרבון מכריע שיגרום לנו להתחזק באמונתנו בניצחון ואומרת: "כִּי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם–לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם-אֹיְבֵיכֶם, לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם" (כ', ד').

כן,זה סודה של היהדות. זה סוד האהדה שלי למכבי, זה האיחוד בין שתי השפות: האמונה שאין עוד מלבדו ואין עוד מלבדה, והוא שבשמיים והם על הדשא יוכלו להביאנו אל הגאולה במהרה בימינו – אך רק, יאחושילינג דרבנן, רק אם תהיה בנו האמונה בכוחנו ועוצם ידינו כיחידים, כעם וכקהילת אוהדים. כי רק ביחד לא יודע פחד.

*

תודה לכל מי שקרא אפילו אות אחת.
תודה לאתרי האינטרנט של חב"ד, אישע, תנ"ך מנוקד, אוניברסיטת בר אילן, ישיבה, כיפה, הידברות ומידה טובה.
תודה לאתר האינטרנט של מכבי.
תודה לרב ברוך רוזנבלום והרב זמיר על שיעורי הרשת.
תודה לכל קבוצות הוואטסאפ של מכבי שאני חבר בהם.
תודה לרועי לוי על הלינקים והשיחות על פרשת השבוע.
תודה לך מכבי על עונה כה… ככה בסדר.
תודה לניסים אוחיון על הגיליונות השבועיים של "אשיחה בחוקיך".
תודה לכל הזמרים והשירים הנפלאים מהפיוט השבועי.
מי שרוצה מוזמן להיכנס לפלייליסט של "פרשת השבוע בירוק" ביוטיוב ובספוטיפיי.
תודה לאשתי ולילדות על שנתנו לי את השקט ללמוד ולכתוב.
תודה גדולה לשותפים לכל הפרויקט הזה: לניר הופמן על הבית, על העריכה הנפלאה, על הדקדוק בדקויות ובמיוחד על הסבלנות ל-200 סקיצות לכל פרשה. וליניב אבירן על העריכה הגרפית הרעיונות, הביקורת, והשיופים הקטנים.

***

המצווה האחרונה מתוך תרי"ג מצוות מופיעה בפרשת "וילך" (לקראת סוף ספר דברים) ומצווה על כל איש בישראל לכתוב ספר תורה בעצמו. קדימון למצווה זו מופיע בפרשת שופטים, שם מצווה המלך, שישימו עליהם בני ישראל בעתיד, לכתוב ספר תורה בעצמו: "וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ, עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ–וְכָתַב לוֹ אֶת-מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת, עַל-סֵפֶר, מִלִּפְנֵי, הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם" (י"ז,י"ח).

זו היתה כתיבת ספר התורה שלי. המצווה הפרטית שלי, שכל כולה הינה קודש לזכרו של אבי דניאל סין-קרונה, היושב לבטח על כסא ממלכתו בגן עדן, והלוואי הלוואי שהוא קורא.

***

הפיוט השבועי כאפילוג: "תָּמִים תִּהְיֶה, עִם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ" (י"ח, י"ג)

עם השנים, עסקתי רבות בשאלה: "מי הוא אוהד אמיתי?".

אומר רש"י על הפסוק כך: "התהלך עם ה' בתמימות ותצפה לו. ולא תחקור אחר עתידות, אלא כל מה שיבוא אליך קבל בתמימות ואז תהיה עמו לחלקו".

שנים של תהיות פתרה התורה במשפט אחד קטן הנחבא בין דפי ספר דברים, ומקבל מרש"י עשרה טון פנסים של תאורה שיאירו את תשובתה של התורה על השאלה "מי הוא אוהד אמיתי": כי אוהד אמיתי, כך מתפרש מדבריו, הוא לא בהכרח בעל מינוי. אוהד אמיתי אינו תמיד זה שיש לו את כל הצעיפים והחולצות. אוהד אמיתי לא חייב לצעוק כל היום את אהדתו אל העולם.

אוהד אמיתי הוא פשוט מי שמכבי היא עבורו אהבה תמימה שאינה תלויה בדבר.

אוהד אמיתי הוא גם מי שהשיר הזה עושה לו צמרמורת.

מתי סין-קרונה

לכל פרשות השבוע בירוק >>>

פרשת השבוע בירוק: ראה/ מתי סין-קרונה

פרשת "ראה" (ספר דברים)

אמ;לק: פרשת ראה עמוסה באירועים ומצוות (כמה בדיוק? גיא חיימוב מצוות – 55), כמו תקציר של מכבי נגד רעננה. בין לבין עוסקת הפרשה במה שנקרא "עיר נידחת": "כִּי-תִשְׁמַע בְּאַחַת עָרֶיךָ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לָשֶׁבֶת שָׁם–לֵאמֹר.יָצְאוּ אֲנָשִׁים בְּנֵי-בְלִיַּעַל, מִקִּרְבֶּךָ, וַיַּדִּיחוּ אֶת-יֹשְׁבֵי עִירָם, לֵאמֹר: נֵלְכָה, וְנַעַבְדָה אֱלֹהִים אֲחֵרִים–אֲשֶׁר לֹא-יְדַעְתֶּם" (י"ג, י"ג-י"ד).

נשמע לכם בוודאי מופרך שאנשים בני בליעל מעירנו הקדושה חיפה יצליחו להדיח ולו ירוק אחד לעבוד את אלוהיהם האדום. אך רק לפני שנים לא רבות – בשנת 1999, בקרית חיים – החלו ירוקים לא בודדים שרק יום קודם התחבקו איתי ביציע, להסתובב בגאווה בקריה עם חוטיני אדום.

לא אחת נערכה איתי השיחה הבאה:
"מאיפה אתה?"
"קרית חיים"
"אה, אז אתה אוהד הפועל?"
"טפו, עבודה זרה, למה אתה מקלל?"

קרית חיים מזוהה לרוב עם הפועל. עד כדי כך מזוהה, שלחלק מהאנשים נשמע הגיוני יותר להיות אוהד מכבי ולגור בחולון, מאשר בקרית חיים. אז בטח תתפלאו לשמוע שגם בקרית חיים, רוב התושבים הם אוהדי מכבי. או לפחות היו הרוב – עד שנת אלף תשע מאות תשעים ותשע.

באותו ערב קיץ ארור נשטפו רחובות קרית חיים בצפירות מכונית, וטוסטוס. אולפן חי נפתח ממוקד החגיגות מול בית המפלגה, וכתבי ספורט חיפשו סיפורי צבע בסביבת ביתו של גיורא פישר האפור, יו"ר הוועד האגדי של הקריה. הפונקציונרים ההסתדרותיים ממפעל המים פתחו את הברזים שהשפריצו שמפניה, ושמונה פועלים חיכו כל הלילה לספורט של הבוקר, על מפתן תריס הברזל בקיוסק של קלוד.

זה היה לילה בו הרגשתי זר בעירי. הבטתי מחלון חדרי על ההמולה בחוץ. זיהיתי את המודחים לעבודה זרה חוצים את הכביש ואת פסי הרכבת, שוטפים כעדר את רחוב אח"י אילת בואכה בנק הפועלים, ורצים לקנות את מניותיה של הפועל בשיא. באפי עלה ריח המזבח בו הועלו לעולה צעיפים של מכבי, ועל כל עמוד תאורה דלוק נתלה דגל של הפועל. רציתי לברוח אבל לא היה לי לאן. הלכתי לישון וחלמתי לראשונה את חלום הבלהות עליו אספר בפיוט השבועי שלמטה.

אומרת פרשת "ראה": עיר כזו, בה מודחים כולם לעבודה זרה, יש לשרוף ולנתץ ולהחרים ולהשמיד לנצח. ככתוב: "וְאֶת-כָּל-שְׁלָלָהּ, תִּקְבֹּץ אֶל-תּוֹךְ רְחֹבָהּ, וְשָׂרַפְתָּ בָאֵשׁ אֶת-הָעִיר וְאֶת-כָּל-שְׁלָלָהּ כָּלִיל, לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ; וְהָיְתָה תֵּל עוֹלָם, לֹא תִבָּנֶה עוֹד" (י"ג,י"ד).

*

20 שנה אחרי אותו ערב, בית המפלגה הפך לחומוסייה. שמו של גיורא פישר זכרו לברכה עדיין ממתין בוועדת השמות העירונית להנצחה ראויה. במפעל המים נצבעו המגופים האימתניים בירוק, כדי להיראות ידידותיים לסביבה. ברחובות כיבו מזמן את הניאון ואין אף עמוד תאורה דלוק. תריס הברזל בקיוסק של קלוד סגור זה מכבר.

אך קרית חיים עדיין עומדת על תילה, גם אחרי ההתבוללות והעבודה הזרה שהודחו אליהם ירוקים לא בודדים. אמנם היא עודנה מזוהה עם הפועל, אך רובה נשאר ירוק. זו הסיבה וודאי שיש בידה חיים מדאוריתא, ורחמי אלוהים רבים עליה ועל תושביה, שנאמר: "וְלֹא-יִדְבַּק בְּיָדְךָ מְאוּמָה, מִן-הַחֵרֶם–לְמַעַן יָשׁוּב יְהוָה מֵחֲרוֹן אַפּוֹ, וְנָתַן-לְךָ רַחֲמִים וְרִחַמְךָ וְהִרְבֶּךָ, כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע, לַאֲבֹתֶיךָ" (י"ג, י"ח).

הדרשה השבועית: ירוקיי וירוקותיי. שבת רעננה עברה עלינו. מה זה רעננה? סחונה דל מות. אש באמזונס. מזבח איילים בצהרי מדבר.

אך בונבונים של ואסילי, לא רק בלוטות הזיעה שלנו התנפחו בשבת האחרונה, אלא גם חזנו התנפח עד כי ב"פווו" אחד, נשיפה קטנה, יכולנו לאוורר עצמנו מן המצוקה ולכבות את כל מזבחות עובדי העבודה הזרה שמסביבנו, שנאמר: "וְנִתַּצְתֶּם אֶת-מִזְבְּחֹתָם" (י"ב, ג').

אך לא בכדי סבלנו מהשמש הקופחת ומרונדלים של דוס סנטוס. כי אומרת התורה שהדרך אל הארץ המובטחת והאליפות הקרבה היא "אַחֲרֵי דֶּרֶךְ מְבוֹא השמש" (י"א, ל'), ורעננה היתה רק המבוא לשמש חיינו, שתעלה אחרי החורף הבא בעזרת השם.

ובינתיים, בדרך לשם יש לעבור במוצאי שבת הקרובה את אחינו, יימח שמם הפרטי.

ואומר רש"י על המלה "בשערייך" שבפסוק: "כִּי-יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן מֵאַחַד אַחֶיךָ, בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ, בְּאַרְצְךָ, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ–לֹא תְאַמֵּץ אֶת-לְבָבְךָ, וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת-יָדְךָ, מֵאָחִיךָ, הָאֶבְיוֹן" (ט"ו, ז') – שיש ללמוד ממנה שעניי עירנו קודמים!

אינעל דינק דאורייתא, דלי הלבב האלה שבאדום – קודמים! קודמים למה, יא חושילינג דרבנן? למה? הלוא השנים האחרונות הפכו אותנו לאביונים ומקבצי נדבה בתחתית של חיפה, מרוב שנתנו מתנות ודרבים לרוב לנתיניו חסרי המים במלתחות של בן צרויה כהן צדק, הקרוי בפיהם "יואב כץ".

חלאס! עניים עניים, אבל שלוש שנים הם נוסעים עלינו בכביש 6, אפורי חולצות שלי, בכביש 6! בזמן שאומרים אתם "אוי לנו כי רוששו עניי עירנו את נפשנו".

ירוקיי וירוקותיי, אל תשתופף רוחכם על ארוחות המלכים שאכלו אביוני חיפה האדומים מידינו השמוטות בשנים האחרונות. כי אומר השם יתברך: "כִּי-פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת-יָדְךָ, לוֹ; וְהַעֲבֵט, תַּעֲבִיטֶנּוּ, דֵּי מַחְסֹרוֹ, אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ". כן כן נאמני הר הכרמל שלי, טעטא אומר את הבלתי יאומן: יש לפתוח את ידינו אל דלי העיר, אף על פי שנפשנו עורגת שיישרף להם הפנקס האדום.

אבל! וזה אבל גדול. התורה ממשיכה ומבהרת את הדברים חסרי ההיגיון ומדגישה: "די מחסורו אשר יחסר לו" יענו-רק מה שחסר להם לבני הבליעל, ולא יותר מכך.

והרי נתנו להם די, אפילו יותר משחלמו לכשהקימו את הפועל רובי. ועל כך אומר הקדוש ברוך הוא: "נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ, וְלֹא-יֵרַע לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ לוֹ: כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה, יְבָרֶכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּכָל-מַעֲשֶׂךָ, וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ". אכן, סוכריות מנטה של בית רבן, אלוהים מברכנו בריבית דריבית על כל מה שנתנו לעניי בירת הצפון. וכשם שאחרי שנתנו להם אליפות, הביא לנו השם יתברך עשור של שמחה – כך ייתן לנו השם יתברך על כל שמיטת ידינו לרגליהם של אליליהם בשלוש השנים ללא ניצחון בדרבי, שלושה עשורים של ברכה במשלח ידינו ובמעשה רגלינו, עם אליפויות לרוב, והעשרת קופתם של עניי עירנו בקניית כל הכרטיסים עד כי סולד אאוט, למען יחיו לראות אותנו מנצחים דרבי אחרי דרבי לעולם ועד, ונאמר אמן כן יהי רצון.

הציטוט השבועי: "וְשָׂמַחְתָּ, אַתָּה וּבֵיתֶךָ" (י"ד, כ"ו)

תרגום אונקלוס: רמז לניצחון בדרבי חוץ. השמחה אינה במשחק בית של מכבי ולכן לא כתוב "בביתך", אלא "וביתך", המכוון לכך שהאיצטדיון יהיה רובו ירוק ונרגיש בו בבית.

הפיוט השבועי

ובחלומי, מאז אותו ערב של מצור אדום על קרית חיים אי אז בקיץ 1999, אני הירוק האחד, בעיר שיושביה כולם אדומים. תודה גדולה לשלומי שבן שכתב לי את החלום כל כך מדויק, שאין לי אלא לתת לכם לשמוע אותו מספר על מה שעובר עלי לילה לילה לפני דרבי, כבר עשרים שנה.

מתי סין-קרונה

לכל פרשות השבוע בירוק >>>

 

פרשת השבוע בירוק: עקב/ מתי סין-קרונה

פרשת "עקב" (ספר דברים)

כמעט סיכום: בפרויקט "פרשת השבוע בירוק” התחלתי בשבת שפתחה את העונה שעברה, כסוג של יומן אליפות. חמישים ושלוש שבתות מאז, וחמישים ושתיים פרשות (בפסח שנפל בשבת לא קראו פרשה חדשה), ואנחנו עומדים באותה נקודת מוצא שעמדנו בה בשנה שעברה – עם תקווה ואמונה שבאה והולכת, מתעתעת את נפשנו בין רכש מבטיח ודאבל פס מענג בדרך לשער, לבין מפחי נפש רבים ותחושה שמכבי איבדה את הדרך.

משום שהשנה היתה שנה מעוברת, עדיין יש עוד שתי פרשות, פרט לזו, עד סיום הפרויקט. רש"י פרש את הביטוי "כָּל־הַמִּצְוָ֗ה" אשר בפסוק: "כָּל־הַמִּצְוָ֗ה אֲשֶׁ֨ר אָֽנֹכִ֧י מְצַוְּךָ֛ הַיּ֖וֹם תִּשְׁמְר֣וּן לַֽעֲשׂ֑וֹת" (י"א, כ"ב) בכך שמצווה שמתחילים יש לסיימה, ורק מי שמסיים את קיום המצווה – שהוא לא בהכרח זה שהתחיל אותה – הוא הזוכה להיות בעל המצווה. בפרוש הזה של רש"י טמון ככל הנראה הרעיון מאחורי קלישאת ”לא משנה מי פתח בהרכב, חשוב מי סיים את המשחק".

בכל אופן, את המצווה שלי גם ככה רק אני מעוניין לסיים, ופרויקט "פרשת השבוע בירוק" יימשך עוד טיפה אל תוך הליגה, אבל לא מעבר מכך. לפיכך, יומן אליפות זה כבר לא יהיה, אבל כולי אמונה שפוסט זה, יחד עם שני הפוסטים האחרונים של "פרשת השבוע בירוק", יהיו לפחות פרולוג אליפות.

הדרשה השבועית: פרשת עקב מביאה את חלקה השני של תפילת שמע ישראל, בה עסקנו גם בפרשה הקודמת – "ואתחנן". בחלק זה מופיע המשפט שמבהיר יותר מכל את הקשר בין התורה לכדורגל: "וּכְתַבְתָּם עַל-מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ, וּבִשְׁעָרֶיךָ" (י"א, כ'). כי הלוא כל מה שסובב את המשחק הזה הוא "בִשְׁעָרֶיךָ". לא שער אחד אלא שניים: אחד של היריבה – אליו יש לשאוף; ואחד של מכבי – עליו יש להגן. ובין השאיפה וההגנה עומד עולם שלם בתוך מגרש כדורגל. המילה מזוזה, עליה כתובה תורת הכדורגל, היא בעצם הלחם של המילים: זו ו-זה. ועל כן מזוזת הבית והשער היא החוט המקשר בין הנקבה לזכר, בין השכינה לאלוהים, ובין הרשת לכדור: אותן נקודות זמן ומקום מדויקות, שאל תוכן מזוקק הרגע הקדוש שלשמו קיים המשחק הזה.

נכון, המשפט הנ"ל (וכתבתם וגו'…) מופיע אמנם גם בפרשה הקודמת, “ואתחנן". אך בפרשה זו מופיעה לאחריו גם הסיבה שלמענה קיים המשחק הנפלא: "לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם, וִימֵי בְנֵיכֶם, עַל הָאֲדָמָה" (י"א, כ"א).
ואכן, על פי מחקר שפורסם השבוע, הוכח שאוהדי כדורגל הם אנשים בריאים יותר. במיוחד אלה שקבוצתם מרבה לאחד לרגעים קדושים רבים: רשת וכדור, שכינה ואלוהים, זכר ונקבה.

לקראת העונה הקרובה נתפלל שעל מזוזות בית שערינו יכתבו האותיות ש.ד.מ, וישמרו הם על דלתות מכבי נקיות משערים. וכדורים רבים למכביר ישקו אל רשת לרגעים קדושים של שמחה ירוקה, למען יאריכו ימינו וימי בנינו. כי חלאס! נחנקנו כבר.

טקס קבלת ספרי תורה לקראת כיתה ג', פנימיית תלמוד תורה של חסידות דימאלפע, כפר גלים:

מיין גרין קופיקולעך, הנה הנה אתם עולים לכיתה ג', אחרי האכט שנים של מאנחוס ללא מזור. וכבר מאמא וטעאטא הרימו ידיים וביקשו מהרבי למחות אתכם מעל פני האדמה כעמלקים וויי זמייר. כי הלוא, עצב רב וכאב גדול גרמתם לעמנו מאז נולדתם בשנת התשע"א, קיץ 2011 למניינים ועד היום.

אבל אבינו שבשמים רחמן בן רחמן ואין הוא מתייאש מכם לעולם. אפילו אם תאמרו בלבבכם – "מי אנחנו פישרים קטנים מול כל הקליינע מאענטשל'ך מיט א גרוייסא טוחעאס שזוכים פה באליפויות”, כפי ששאלו בני ישראל קטני האמונה: "רַבִּ֛ים הַגּוֹיִ֥ם הָאֵ֖לֶּה מִמֶּ֑נִּי אֵיכָ֥ה אוּכַ֖ל לְהֽוֹרִישָֽׁם" (ז', י"ז). יאמר לכם על כך אדון המלויכים: "לֹ֥א תִירָ֖א מֵהֶ֑ם זָכֹ֣ר תִּזְכֹּ֗ר אֵ֤ת אֲשֶׁר־עָשָׂה֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ" (ז', י"ח). והשם יתבורך עשה ועשה, כפי שלמדנו כאן בתלמוד התורה במשך השנה את ההיסטוריה של עמנו, זיסעלך של ואסילי. עשה ועשה בארץ ובאירופה. בלינץ' שבאוסטריה ובקופסא בנתניה, בניקוסיא שבקפריסין ובאורווא בפתח תקווה.
ועל כן כולי אמונה שבא וקרב היום ויסיר מכם השם יתבורך את המאנחוס שלכם, מיין גרוי בלוזקע, כפי שנאמר: "וְהֵסִ֧יר יְהֹוָ֛ה מִמְּךָ֖ כָּל־חֹ֑לִי וְכָל־מַדְוֵי֩ מִצְרַ֨יִם הָֽרָעִ֜ים אֲשֶׁ֣ר יָדַ֗עְתָּ לֹ֤א יְשִׂימָם֙ בָּ֔ךְ וּנְתָנָ֖ם בְּכָל־שֽׂנְאֶֽיךָ וְאָֽכַלְתָּ֣ אֶת־כָּל־הָֽעַמִּ֗ים אֲשֶׁ֨ר יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֨יךָ֙ נֹתֵ֣ן לָ֔ךְ לֹֽא־תָח֥וֹס עֵֽינְךָ֖ עֲלֵיהֶ֑ם וְלֹ֤א תַֽעֲבֹד֙ אֶת־אֱלֹ֣הֵיהֶ֔ם כִּֽי־מוֹקֵ֥שׁ ה֖וּא לָֽךְ:" (ז', ט"ו, ט"ז).

יו יו, א גרויסא גיבוירים פיל רבן, השנה זו השנה מיט ירצה השם. ותחזרו למאמא וטעטא וברידער וזיידע ובאבע, ואת היארצייט ניין שלכם תחגגו בבית עם כל המישפוחה, ותראו להם שאין העמלק נמצא בתוככם ותהיו ראויים לרשת אליפויות רבות מהגויים מיט א גוריסא טוחעאס שלהם, שנאמר "וְהוֹרִ֧ישׁ יְהֹוָ֛ה אֶת־כָּל־הַגּוֹיִ֥ם הָאֵ֖לֶּה מִלִּפְנֵיכֶ֑ם וִירִשְׁתֶּ֣ם גּוֹיִ֔ם גְּדֹלִ֥ים וַֽעֲצֻמִ֖ים מִכֶּֽם" (י"א, י"ג) ולא יהיה פחד עמכם מיין טראסטיז פון די הכרמל בארג. כי אמר אלוקים: "לֹֽא־יִתְיַצֵּ֥ב אִ֖ישׁ בִּפְנֵיכֶ֑ם פַּחְדְּכֶ֨ם וּמוֹרַֽאֲכֶ֜ם יִתֵּ֣| יְהֹוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֗ם עַל־פְּנֵ֤י כָל־הָאָ֨רֶץ֙ אֲשֶׁ֣ר תִּדְרְכוּ־בָ֔הּ כַּֽאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר לָכֶֽם" (י"א, כ"ה), או כפי שפרש זאת רבנו ג'ובאני רוסו: “בארץ היפה הזו והנהדרת יש רק אלופה אחת, מכבי חיפה" ונאמר אומן כן יהי רצון. גוט יאר מיין גרין קופיקולעך. שנה טובה עליכם ועלינו.

מילון אידיש-עברית באדיבות גוגל טרעאנסלייט:
דימאלפע – הקופים
מיין גרין קופיקולעך – קופיפים ירוקים שלי
האכט – שמונה
ווי זמייר – אוי ואבוי
קליינע מאנטשאל'ך מיט א גרוייסא טוחעאס – אנשים קטנים עם תחת גדול
זיסעלך – מתוקים
גרוי בלוזקע – אפורי חולצות
יו יו – כן כן
גרוייסע – גדולים
מיט – עם
ברידער – אחים
זיידע – סבא
באסע – סבתא
יארצייט – יום השנה
ניין – תשע
מיין טראסטיז פון די הכרמל בארג – נאמני הר הכרמל שלי
גוט יאר – שנה טובה.

הציטוט השבועי: "וְנָֽתַתִּ֧י מְטַר־אַרְצְכֶ֛ם בְּעִתּ֖וֹ יוֹרֶ֣ה וּמַלְק֑וֹשׁ" (י"א, י"ד)

תרגום אונקלוס: אלוהים מבטיח שידאג שהגשם ירד בעתו, כשאין משחקים, ולכן אין צורך בגג בבלומפילד.

הפיוט השבועי

הרבה כדורגל אנחנו רואים, מכל העולם. אבל תמיד בסוף היום אנחנו חוזרים הביתה לשכונה שלנו, לכדורגל הישראלי המגוחך והעקום, ועדיין אפשר לראות שיש יופי. כי בכל זאת נתן לנו השם "אֶ֣רֶץ טוֹבָ֑ה אֶ֚רֶץ נַ֣חֲלֵי מָ֔יִם עֲיָנֹת֙ וּתְהֹמֹ֔ת יֹֽצְאִ֥ים בַּבִּקְעָ֖ה וּבָהָֽר" (ח', ז').

שתהיה זו העונה הטובה בחיינו, והכי פחות טובה מהשנים שיבואו אחריה, ושנראה שיש יופי.

שיר נהדר של חמי רודנר ויאיר הררי

מתי סין-קרונה

לכל פרשות השבוע בירוק >>>

פרשת השבוע בירוק: ואתחנן/ מתי סין-קרונה

פרשת "ואתחנן" (ספר דברים)

אמ;לק: שם הפרשה ממלא אותנו בציפייה לקרוא על הדיאלוג השבועי של איתי שכטר עם השופט הממאן לשרוק לזכותו לפנדל אחרי עוד צלילה תיאטרלית ברחבה. במקום זאת, הפרשה פותחת בתחנוני משה כלפי אלוהים, אשר אינו חוזר בו מהחלטתו למנוע ממנו להיכנס לארץ, וזאת מבלי להתייעץ אפילו עם הקוון.

בהמשך הפרשה מונה משה שוב את עשרת הדברות, שמהוות את מצוות הבסיס של העם היהודי. כמה פסוקים לאחר מכן מגיעה תפילת "שמע ישראל", שהיא תפילת היסוד לכל יהודי.

מצוות ותפילות הן ליבת האמונה, והן שזורות יד ביד, כמו חומר ורוח, עשייה ומטרה. אז אכן, טוב וחשוב למלמל חרישית את "שמע ישראל" בתחילת משחק, תוך שאוספים בחמשת אצבעות היד השמאלית את צווארון החולצה אל הראש, וביד הימנית מקרבים בוהן וקמיצה לשתי העיניים, אצבע ואמה למצח, ומשאירים זרת סוררת באפס מעשה, זקורה למעלה בלי מי שיתפלל עליה. אך לאחר התפילה צריך גם לדעת לשחק כדורגל ולהצליח לקיים מצוות כיבוש שער היריב. הבעיה שהיריב גם הוא מנסה לקיים את אותן מצוות בדיוק, רק הפוך, וגם תפילותיו הם סוכר.

שנזכה העונה לעלות על כולם במצוות וחוקות משחק הכדורגל, ונישא תפילה עם כל חמש אצבעות יד שמאל וכל חמש אצבעות יד ימין, כולל הזרת, שחמסה חמסה נזכה לאליפות עוד העונה.

הדרשה השבועית: ירוקיי וירוקותיי. עוד שבת אחת, עוד ט"ו באב  קטן, בו תראו לנשותיכם ולגבריכן את אהבתכם אליהם – על מנת לצאת ידי חובה. ולאחריה, סוף סוף נחזור ונתאחד עם אהבתנו הגדולה באמת – מכבי.

בונבונים של ואסילי, אני שומע אתכם, קדושים שלי, מזמזמים חרש את הפיוט: "משתגע, הדופק עולה, כי רק למכבי אני מחכה", וצמרמורת עולה בגופי.

אולי אינכם יודעים, אך פיוט זה נכתב בהשראת השורה השנייה בתפילת שמע ישראל, אשר אומרת: "וְאָהַבְתָּ, אֵת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשְׁךָ, וּבְכָל-מְאֹדֶךָ" (ו', ').

והלוא אין כוונת הפיוט שלהלן, אלא: לאהוב את מכבי בכל נפשנו, משמע – להשתגע. ובכל לבבנו, משמע – עד כי הדופק עולה, ובכל מאודנו, משמע – השתוקקות וציפייה למכבי שלנו, לה אנחנו מחכים יום יום ושעה שעה שתתגלה כשכינה על הדשא.

אך לא זו בלבד ברצוני להעלות בהקשר של תפילת שמע ישראל אותה אנו קוראים השבת בפרשת ואתחנן. נאמני ונאמנות הר הכרמל שלי, יוצא לכם בוודאי לראות קהלים אחרים של קבוצות אחרות, העובדים עבודה זרה בדבקות הנראית לפעמים זהה לעבודתכם את מכבי שלנו.

ודאי מערערת הצפייה באותם עובדי כוכבים ומזלות, את אמונתכם ודבקותכם במכבי. כי הרי אומרים חלקכם: "אם דבקותם של אלה כל כך חזקה. והצלחתם של אלה כל כך גדולה, אזי אולי אוחזים אותם בעלי הבליעל באמת לאמיתה; ואילו מכבי שלנו אינה האמת ואין בילתה, כי הרי ישנם אלפי ורבבות אמיתות בסביבותינו ובארצות הנכר".

ובכן, ירוקיי וירוקותיי, אל לכם לחשוש שיש עוד אמת פרט לאמת של מכבי. כי מוכיחה התורה באומרה בתפילת שמע ישראל – שה' אלוהינו הוא אחד!  ומוסיפה על כך התורה את המשפט: "ואהבת את ה' אלוהיך בכל נפשך ובכל לבבך ובכל מאודיך".

אינעל דינק דאורייתא, האם אחד מכם, אפורי חולצות שלי, יכול לאהוב קבוצה אחרת בכל נפשו ובכל לבבו ובכל מאודו? יא חושילינג דרבנן, הלוא רק למכבי יש לנו את האהבה הזו, ואין ביכולתנו לאהוב כך, ובצורה הזו שום דבר אחר.

האם אנחנו יכולים להיות כל כך טובי לבב מגול של מסי, יפה ככך שיהיה, כמו מדרדל'ה של מוחמד עוואד?

האם אנחנו יכולים להשתגע כך בכל נפשנו עם עלייתה למגרש של חבורת שחקנים בצבעים אחרים פרט לירוק?

האם אנו יכולים לחכות למשחק של כל קבוצה אחרת בעולם כמו שאנחנו מחכים למכבי?

לא ולא, ירוקיי ורבותיי, לא ולא! ועל כן, זו ההוכחה הנגלית לנו בתפילת "שמע ישראל": שמכבי שלנו היא היא האמת לאמיתה ואין בילתה, והיא האלוהים האחד של כולנו, וכל השאר עובדי עבודה זרה. כפי שנאמר ונחתם בסוף התפילה דנן: "אני ה' אלוהיכם אמת. ה' אלוהיכם אמת".

שיבוא עליכם חג אהבה שמח לפני השמחות הגדולות של העונה הקרובה, ושיבוא מזור ללבבו הירוק של איתמר צ'יזיק וימצא דופקו לעלות לקראת מכבי עוד ימים ושנים רבות, ונאמר אמן כן יהי רצון.

הציטוט השבועי: "כִּי-יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר, לֵאמֹר: מָה הָעֵדֹת, וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֱלֹהֵינוּ" (ו', כ')

תרגום אונקלוס: שאלת בן, ההולך עם אביו בשבת למשחק על מקום שביעי בגביע הטוטו: "מה הם החוקים של גביע הטוטו, ואיך מתנהלת השטות הזה?".

שאלה שתישאר תלויה באוויר, ללא תשובה, לעולם.

הפיוט השבועי

"וּפֶן־תִּשָּׂ֨א עֵינֶ֜יךָ הַשָּׁמַ֗יְמָה וְ֠רָאִ֠יתָ אֶת־הַשֶּׁ֨מֶשׁ וְאֶת־הַיָּרֵ֜חַ וְאֶת־הַכּֽוֹכָבִ֗ים כֹּ֚ל צְבָ֣א הַשָּׁמַ֔יִם וְנִדַּחְתָּ֛ וְהִשְׁתַּֽחֲוִ֥יתָ לָהֶ֖ם וַֽעֲבַדְתָּ֑ם אֲשֶׁ֨ר חָלַ֜ק יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֨יךָ֙ אֹתָ֔ם לְכֹל֙ הָ֣עַמִּ֔ים תַּ֖חַת כָּל־הַשָּׁמָֽיִם" (ד', י"ט)

משה מזהיר את העם פן ישתחווה לשמש, לירח ולכוכבים, אשר ה' חילק לכל העמים תחת כל השמים.

שלמה ארצי אולי לא חשב על זה, אבל השיר שלו הוא תפילת אוהד מכבי הבא להציל את קבוצתו תחת כל שמים, מפני כל עובדי העבודה הזרה מהקבוצות אחרות הרודפים אותה: "וגם אם הייתי בצד השני של העולם, ואת היית פה. גם אם לא יכולתי להציל אותך מכולם, הייתי מנסה לבוא. וגם אם לא הרגשת כבר כלום, אפילו לא את עצמך. הייתי בא להציל אותך אפילו ממך".

מתי סין-קרונה

לכל פרשות השבוע בירוק >>>

פרשת השבוע בירוק: דברים/ מתי סין-קרונה

פרשת "דברים" (ספר דברים)

באיזה שהוא מקום, יעקב שחר הוא בן דמותו של משה רבנו, עבור מכבי. להבדיל אלף אלפי הבדלות, אמנם, אבל קווי מתאר מסוימים משיקים ביניהם.

שנייה. רגע. לפני שאתם נקרעים עליי מתחת לצעיף הירוק שלכם – תנו מבט בטבלה.

חמישה שבועות לפני מותו, בין א' בשבט ועד ז' בהדר, עומד משה לפני העם ונואם את נאומו האחרון, המתפרס על פני ספר דברים כולו.

עוד חודש וקצת ייכנס העם לארץ, אחרי ארבעים שנות מדבר וארבע מאות ושלושים שנות עבדות, ויממש את זכותו האלוהית על ארץ ישראל. משה לא יהיה שם איתם. בתום נאומו הוא ימות על ההר ולא יזכה להיכנס עם עמו אל המקום אותו הבטיח אלוהים לאברהם.

אבל כעת, הוא לא מתעסק בזה. במקום להתבוסס בתסכולו על שלא יזכה להיכנס לארץ, במקום לשבת ולגסוס בצל הר נבו, בגיל 120 מגיע משה לשיאו. אולי לשיא הגדול ביותר שהגיע אליו אדם אי פעם. הוא יורד מבמת ההיסטוריה עם יצירה על שמו, שזוכה להיות מאוגדת לצד ארבעת ספרי הקודש של התורה שנכתבו על ידי אלוהים, ולהוות ביחד את היצירה הגדולה והחשובה ביותר בתולדות האנושות.

לאורך 34 פרקי ספר דברים, משה מתווה לעם את חזונו ואת משנתו עבור בני ישראל, השותים את דבריו בצמא. הוא מראה להם את הדרך הנכונה לקראת עתידם, תוך הפקת לקחים נוקבת וחדה מן העבר. הוא מעביר את השרביט בברכה למחליפו יהושע, ומסיים את תפקידו בחסות האל, כמנצח הגדול של העם היהודי, כמנצח הגדול של העולם החופשי, כמנצח הגדול של כל מי שדוגל בחירות, בשוויון בפני האל ובאהבת אדם.

ובשיאו זה נאסף משה אל אבותיו, והופך לבכיר האישים בתולדות העם בפרט והמין האנושי בכלל.

*

אני מאוד אוהב את יעקב שחר. אני רואה בו אישיות מעוררת הערצה. כתבתי את זה כבר אחרי שהתארחתי אצלו לראיון עבור הבלוג, יחד עם ניר ויניב, לפני גמר הגביע של 2016. ואם לא כתבתי, אז אהבתי והערצתי אליו ניכרה אז מתוך דבריי.

ברור לי שיעקב שחר הוא לא "מכבי חיפה”. שמכבי חיפה היא הרבה יותר מאישיות כזו או אחרת, שיש לפניו ושיהיו גם אחריו. שיש לו מניות, אבל גם ערבון מוגבל. הוא לא מושלם, הוא עשה ועושה טעויות, הוא לא תמיד האיש המתאים, מגיע לנו לפעמים יותר.

אבל בהרבה מובנים יעקב שחר הוא עבורי ה-"משה רבנו" של מכבי חיפה.

*

או שלא.

ספר דברים הוא האתגר בו צריך לעמוד יעקב שחר כדי להיזכר לנצח. כדי לגרום לנו לשכור מנוף שיעמוד בפינה הצפון מערבית מחוץ לאצטדיון, יוריד את אותיות שמו המואר של הגביר מבתי הזיקוק וישים במקומם, באותיות גדולות פי חמש ועוצמת תאורה גדולה פי עשר, את שמו של שחר בקידוש לבנה.

וכדי שזה יקרה, הוא צריך לקום ולהגיד לאן אנחנו הולכים, קיבינימאט! מה החזון. במה טעינו ועכשיו אנחנו עושים טוב יותר. מה יש מעבר, אחריו, שיבדל לחיים ארוכים, אבל בכל זאת כבר 11 שנה מעבר לגיל הפנסיה, שיהיה בריא.

הלוא מכבי היא מפעל חייו. לא למכוניות ולא לכסף יש נשמה. ועל כן הוא צריך להחליט קודם כל עם עצמו, בחשבון נפש חד ונוקב: האם נוכחותו עדיין מועילה לה למכבי, או שהגיע זמנו לרדת מבמת ההיסטוריה ולסלול ולפנות את הדרך לבא אחריו. כי מגיע לנו יותר! יותר ממה שאכלנו בשמונה השנים האחרונות, יותר ממה שספגנו והושפלנו. ואילו היה נותן לי כאן ועכשיו חזון, אילו היה מוכיח באמת ובתמים שקיים תהליך – אותן מילים שמהלכות עלינו קסם ושגרמו לי להאמין שאכן הן קיימות, הייתי ממשיך ללכת אחריו ולתת לו גיבוי להנהיג אותנו כמה שירצה, גם עוד ארבעים שנה.

אבל אין חזון, ואין תהליך. והרומנטיות בהשוואה בין משה רבנו ליעקב שחר כנראה מגוחכת כל כך עד שבא לי להסתלבט על עצמי מאחורי הצעיף.

*

או שיש.

ואולי השנה זו השנה. והחבורה הזו – המחוברת והמגובשת, שחסר לה עדיין עוד טוויסט אחרון, עוד איזה שניים שלושה שחקנים בכירים שינהלו אותה, אבל ניצוצות ממה שהיא יודעת ראינו על הדשא ביום חמישי מול שטרסבורג – תפתיע את כולם ותעוף גבוה גבוה כבר השנה. ופירות החזון והתהליך שלא הצלחנו לראות, כי עבדו בשקט, ולנו לא היתה כבר סבלנות, מבשילים כאן תחת רגלינו, סמויים מכל רדאר תקשורתי, והאימפריה אוטוטו מרימה את ראשה והעטרה חוזרת ליושנה, ולאחריה ייזכר יעקב שחר לתמיד כמשה רבנו של מכבי חיפה. ונאמר אמן כן יהי רצון.

הציטוט השבועי: "בְּצֻרֹת, חוֹמָה גְבֹהָה–דְּלָתַיִם וּבְרִיחַ" (ג', ה')

תרגום אונקלוס: ככה כן בונים חומה.

הפיוט השבועי

הנה משה רבנו של המוזיקה המזרחית. "יש דברים נסתרים, לא נבין לא נדע”. נתפלל שיהיו אלו רק דברים טובים. שבת שלום.

מתי סין-קרונה

לכל פרשות השבוע בירוק >>>

פרשת השבוע בירוק: מסעי/ מתי סין-קרונה

פרשת "מסעי" (ספר במדבר)

אמ;לק שהסתבך בכתיבה ונהיה משהו אחר: הפרשה הסוגרת את ספר "במדבר" מסכמת ומונה את 42 המסעות של בני ישראל במשך 40 שנות נדודים במדבר, וכמו רומזת למכבי, ככל הנראה, לסכם גם היא את מסעותיה באירופה העונה. מסעות שנמשכו אומנם חודש בלבד, לעומת 40 שנות מדבר. אבל הקילומטרים שעברה מכבי במשולש ישראל-סלובניה-צרפת-ישראל גדול פי כמה וכמה מהמרחק שעברו בני ישראל מרעמסס ליריחו.

כתבתי שככל הנראה התורה רומזת לכך, אבל היא קצת יותר עמוקה מזה. כי מניין המסעות ומספרן הרב הינו רמז, על פי הרבי מליובביטש, לחיפוש העצמי של האדם שנועד להוציאו מן ה"מיצרים" (מלשון מצרים) בהם הוא נמצא, אל המרחב. חיפוש שלא נגמר ואינו מסתיים לעולם, וכולו שאיפה לגדילה, להתעצמות ואיתם לבוא הגאולה.

מכבי שלנו כבר לא מחפשת כלום, לא את עצמה ולא מגן שמאלי, ואינה שואפת לכלום, או לפחות לא למשהו שמהדר את היותה. תפקידה כעת, על פי התנהלות קברניטיה, הוא להתקיים ולנשום בעזרת מכשירים בלבד. ראשיה הם הם ה"מיצרים" המונעים ממנה לקום ולהתעורר על החיים שלה, תוך שהם מאפרים אותה בכבדות ומלבישים אותה יפה, כדי שנמשיך לבוא לבקר, ובטוחים שבכך יצאו ידי חובה.

וסביב למיטת המונשמת קהל רב, שזוכר את ימיה היפים. ימים בהם היו לה שאיפות, רצון להתקדם ולחפש את הגבוה ביותר האפשרי. אף אחד מאותם אוהדים אינו מוציא מדל שפתיו את המלים "ניתוק ממכשירים", אלא רק מביע רצון למצוא לה מזור.

בזכותם היא לא תמות אף פעם. יהיו לה חיי נצח. אבל צריך להעיר אותה ולגרום לה לשאוף, לרצות, לחפש את הגבוה ביותר האפשרי. להמשיך במסע.

גם הערב יתאחדו כולם סביב מיטת המונשמת, בציפייה שתקום, שתצא מהמיצר, עוד היום: "קוּמִי אוֹרִי, כִּי בָא אוֹרֵךְ; וּכְבוֹד יְהוָה, עָלַיִךְ זָרָח,כִּי-הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה-אֶרֶץ, וַעֲרָפֶל לְאֻמִּים; וְעָלַיִךְ יִזְרַח יְהוָה, וּכְבוֹדוֹ עָלַיִךְ יֵרָאֶה,וְהָלְכוּ גוֹיִם, לְאוֹרֵךְ; וּמְלָכִים, לְנֹגַהּ זַרְחֵךְ" (ישעיהו ס', א'-ג').

אל תפסיקו אתם לשאוף, ולרצות, ולחפש את הגבוה ביותר האפשרי, לצאת מהמיצרים המונעים מכם את כל זה כבר שמונה שנים, והמדבר גדול. בשבילה, בכדי שתקום ותביא עימה את גאולתנו, עוד היום, יאללה מכבי.

הדרשה השבועית: ירוקיי וירוקותיי. אנחנו חיים בתקופה מסוכנת, כשמסביבנו חברה הקוראת עצמה "פלורליסטית, מתירנית". שאינה רק מלאה שיקוצים וסטיות, אלא גם רואה אותנו ואת אמונותינו כשל קופים המטפסים עוד על העץ ואוכלים בננה. לך תסביר לאפיקורסים האלה, העגלות הריקות, את ההתקדמות הרבה שעברנו מאז ימי עצי הדקל שמאחורי היציע הצפוני בסבא אליעזר, עליהם טיפסנו עם שקית מלאה גרעינים כדי לראות את מכבי, ועד ימינו, עת אנו מטפסים במדרגות היציע במקדשנו המוזהב עם שקית קבוקים כדי לא ללכלך את הכסאות.

בונבונים של ואסילי, בתקופה האחרונה אנחנו עדים למתקפות חסרות תקדים מצד אותם גורמים פלורליסטיים, שמאלנים, אשר אינם מקבלים את דעתנו שסטיות מיניות ואהבה לכל צבעי הקשת הינה תועבה שדינה על פי תורה מוות, והטוענים שאין אנו מורשים לבצע את טיפולי ההמרה המועברים לבנים סוררים אשר החליטו לזנות ולקיים אהבה עם קבוצות אחרות בצבעים אחרים – טיפולים הומניים, בהם אנו גוללים את המתחנגל בדגל פריסה מעלה מעלה באצטדיון, ומגלגלים אותו למטה אל עמדת המתופפים, המנגנים באותה עת את ניגונו של הפסוק בעל המשמעות הקבליסטית: "כי אותי לימדו אחרת, קודם כל נאמנות. מכבי חיפה או למות".

לא! הם צועקים לנו הסמולנים הללו, לא! וממשיכים וטוענים שאם הילד יוצא מהארון עם חולצה של מכבי תל אביב רחמנא ליצלן, או הפועל חיפה השם ישמור, או כל קבוצה אחרת, ומבקש שנממן לו כסף למינוי בבית מקדשם של עובדי עבודה זרה – יש לחבק את הילד. לחבק אותו! לקבל אותו כמו שהוא!

יא חושילינג דרבנן! תחבקו אותו אתם! זה לא הבן שגידלנו, זה לא מי שפיללנו, לא עבור זה יצאנו לעבוד כדי לאסוף שקל לשקל למינוי אב ובנו ביציע המשפחות. תחבקו אותו, אומרים לנו הפלורליסטים האשכנתוזים. ירוקיי וירוקותיי! אטמו אוזניכם למשמע העמלקים האלה, השואפים לחסלנו בדרכי עורמה וכחש, ועל תתפתו לחינוכם הקלוקל.

אך לא על כך ברצוני להתעכב, סוכריות מנטה של בית רבן. כי הרי בניכם מחונכים ויפים וירוקים, ואין לדאוג להם שיהיו מתחנגלים ביציעים זרים, כי הרי מקיימים אתם יום יום ושעה שעה את הפסוק "וְשִׁנַּנְתָּ֣ם לְבָנֶ֔יךָ וְדִבַּרְתָּ֖ בָּ֑ם בְּשִׁבְתְּךָ֤ בְּבֵיתֶךָ֙ וּבְלֶכְתְּךָ֣ בַדֶּ֔רֶךְ וּֽבְשָׁכְבְּךָ֖ וּבְקוּמֶֽךָ" (דברים ו', ז').אך לגורל בנותינו יש ויש מה לדאוג.

שכן התורה מספרת שוב על בנות צלופחד, בהן עסקנו לפני שתי פרשות ודשנו בזכותן לנחול את נחלת אביהן העקר מבנים. הזכות המוקנית לאלו מבנותינו אשר אבותיהן חשוכי בנים, כעבדכם הנאמן, לרשת את מקומם ביציע בבוא יומם.

וכעת, בסוף פרשת "מסעי", אוסר השם יתברך על בנות צלופחד להתחתן עם מי שבא להן, אלא רק עם בני שבט אביהם – שבט מנשה. וכל זאת למה, אפורי חולצות שלי? כל זאת, היות ואילו יתחתנו עם בני שבטים אחרים, אזי נחלת אבותם תעבור אל בני השבט איתו יתחתנו. שכן הדת אמנם נקבעת על ידי האמא, אך השתייכות שבטית, השתייכות נחלתית והשתייכות לקבוצת כדורגל – נקבעות על ידי האבא מדאורייתא.

על כן, ירוקיי וירוקותיי, לבניכם אין מה לדאוג, כפי שדרשנו בתחילה, ואין מצב שיגוללו במנואלה אנושית ממרומי היציע הצפוני ועד הבמה של ההוא עם המגאפון; אך על בנותיכם יש להקפיד ולחנכן כראוי ובשום שכל. והדבר חשוב פי כמה וכמה לאבות אשר כמותי הינם אבו אל בנאת, למרבה הצער.

וכל זאת משום שבנות הולכות בעקבות האהבה, והן אינן נדחפות בתור לקבלת כיפות באפסנאות של הבית מעצר. ולפיכך יש לשומרן עטופות בצעיפי מכבי כמו בובות פורצלן בחנות המרצ'נדייז בגרנד קניון, ולמנוע מהן, כמאמר התורה, מלהקריב עצמן בידיהם שטופות הזימה והמריירות גזל של הפריבילגים הגויים, ולהתבולל עם כל אותם כרישי נדל"ן המפנקים ברולקס ומעיל פרווה ביציעיהם המלכותיים.

ושיבואו כעת אותם פלורליסטיים ויספרו לנו על אהבה חופשית, ועל גלובליזציה, ושכולנו בני אדם. לא, אינעל דינק דאורייתא, לא! בנותינו לא תהיינה הפקר ונחלתנו לא תיגזל מאיתנו בגינן. יתחתנו הן עם בני שבטנו וארצנו – בנים אותם אנו מחבקים ומנשקים בחופשיות עת מכבי כובשת ומתמזגת השכינה שעל הדשא עם הקהל הקדוש ביציע.

נאמני ונאמנות הר הכרמל שלי, דינן של בנות צלופחד בא ללמד אותנו שיש להשקיע בקירובי לבבות ביציעינו, ולהרבות בשידוכים מתוכנו, ולחתן בנים ירוקים עם בנות בנות-ירוקים. וגם אם יחשוק הבן הירוק דווקא בבן ירוק אחר, והבת הירוקה תתאווה לבת ירוקה – אין אנו מתנגדים, כל עוד כדרך הטבע מתמזג הירוק ביציע עם הירוק על הדשא, ורק כך תבוא גאולתנו ונזכה לראות כמשפחה אחת את מכבי חוזרת לימי תפארתה, ונאמר אמן כן יהי רצון.

הציטוט השבועי: "בְּפֶתַע בְּלֹא-אֵיבָה, הֲדָפוֹ, אוֹ-הִשְׁלִיךְ עָלָיו" (ל"ה, כ"ב)

תרגום אונקלוס: מתוך סיקור מהלך המשחק נגד שטרסבורג באתר "בחדרי חרדים": דקה 44 – המהלך שהביא לחבשי אדום.

הפיוט השבועי

אלוהים מצווה על בני ישראל לבנות שש ערי מקלט לאחר הכניסה לארץ, ערים אליהן אדם ההורג בשוגג יכול לברוח מפני הבאים לנקום בו. ערי המקלט מרמזות שלכל אדם צריכה להיות פיסת אסקפיזם (בעברית – בורחנות) טהורה, לברוח אליה מהמציאות הקשה ולהתנתק ממצוקות היום יום.

אין כמו קבוצת כדורגל כדי להוות לאדם עיר מקלט נפשית לברוח אליה. בינתיים מכבי שלנו נותנת לנו הרבה סיבות דווקא לברוח ממנה.

שנזכה לחזור ולברוח אל פיסת האסקפיזם המופלאה שהיוותה עבורנו מכבי, שתנתק מאיתנו את תלאות היום יום, ותעיף אותנו גבוה למעלה לשמים.

בינתיים, היום בערב, אנחנו צריכים רק למצוא שער לא נעול בהגנה הצרפתית. שבת שלום.

מתי סין-קרונה

לכל פרשות השבוע בירוק >>>

פרשת השבוע בירוק: מטות/ מתי סין-קרונה

פרשת "מטות" (ספר במדבר)

אמ;לק: ספר במדבר מספר על שלושה סוגי מלחמות בהם נלחמו בני ישראל: מלחמת הישרדות (המלחמה בעמלק), או כמו שקוראים לה בכדורגל – משחק על שש נקודות, בו שני הניצים נלחמים על חייהם; מלחמת כיבוש (לדוגמה, המלחמה בסיחון ועוג), אשר בה צריך לקחת שלוש נקודות כדי להתקדם בטבלה; והמלחמה שבה עוסקת פרשת מטות – מלחמת נקמה.

אלוהים שולח את בני ישראל לנקום במדיינים על שניסו לפגוע בבני ישראל באמצעות הבאתם לידי חטא. בני ישראל אינם צריכים לכבוש את מדיין כדי להשיג את נחלתם. אין זו מלחמת אין-ברירה עם הגב לקיר, אלא מלחמה על הכבוד ועל יוקרה, משחק שמבחינת בני ישראל הינו לפרוטוקול בלבד: תוצאתו אינה קובעת דבר, אבל היא חשובה מאין כמותה כדי להרוס ליריב ולהוריד אותו ליגה.

היום בשטרסבורג נילחם מלחמת כיבוש, לקראת מלחמת ההישרדות שתיערך בשבוע הבא. נקווה שהשנה אלו יהיו מלחמותינו, ושלא נסתפק רק בהתפלשות במלחמות נקם בעלות משמעות סמלית בלבד.

בפרשה הקודמת נבחר יהושע בן נון למחליפו של משה כמנהיג המדיני והרוחני של העם. פרשה לפני כן נבחר אלעזר הכהן, בנו של אהרון, כמחליפו בתור הכהן הגדול – ראש הממסד הדתי. במכבי החליטו לאחד את שתי הפונקציות ולמנות אדם אחד, שישמש בשלושה תפקידים. השוער יהושע כהן, שנרכש השבוע על ידי מכבי, יתפקד מצד שמו הפרטי כמנהיג מדיני ורוחני במכבי, ומצד שם המשפחה יתפקד ככהן הגדול. בין לבין גם יעמוד בשער, כמו המשיח בשיר של עמיר בניון.

המאמינים בישו היו רואים בסימנים הטבועים בשמו של השוער היהודי אמריקאי את סימני המשיח, האמור להיות גם המנהיג הרוחני וגם הכהן הגדול. ביהדות כופרים בעובדה זו וטוענים שהמשיח לא יהיה כהן מבן שבט לוי אלא יגיע מתוך בני יהודה. אם נאמין כך ואם נאמין כך – נסים עומדים לקרות לנו העונה, נסים גדולים.

הדרשה השבועית: ירוקיי וירוקותיי. השבוע התבשרנו שגורמים במכבי התחילו במגעים למען איחוד בין מועדוני האוהדים הניצים של קבוצתנו, למען יתקיים הפסוק: "רק ביחד, אנ'לא יודע פחד, כי למרות מה שעברתי זה אני ואת מכבי".

ובכן, בונבונים של ואסילי, נכון נעשה אם נהפוך עולמות למען נתאחד כולנו למען המטרה שלשמה מתכנסים אנחנו ברבבותינו.

יא חושילינג דרבנן, נכנסנו בתחילת השבוע אל תקופת שלושת השבועות שבין י"ז בתמוז ל ט' באב, הימים בהם אנו מתאבלים על חורבן בית המקדש. ועל שום מה חרב בית המקדש, אין אני זקוק להזכירכם, כי יודעים אתם שנחרב הבית בעבור שנאת חינם, אפורי חולצות שלי, שנאת חינם!

ירוקיי וירוקותיי, השם יתברך שולח את משה למלחמה אחרונה לפני שייאסף אל עמיו באומרו "נְקֹם, נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מֵאֵת, הַמִּדְיָנִים; אַחַר, תֵּאָסֵף אֶל-עַמֶּיךָ" (ל"א, ב'). ומסביר המליובאוויטש החמישי, רבי שלום דובער שניאורסאהן, את הקשר שבין בקשתו של השם יתברך ליציאה למלחמת הנקמה דווקא במדיינים לבין חורבן הבית בחידושו: "שהמילה מדיין, יכולה להתפרש גם במובן של מדון ומריבה, וזהו כל עניינה של קליפת מדיין שהוא הפירוד וההתחלקות, והוא שנאת חינם ופירוד הלבבות, שהוא ההפך לגמרי מסטרא דקדושה שהוא מבחינת אחדות דווקא" (מתוך מאמר בשם "החלצו רנ"ט").

סוכריות מנטה של בית רבן, הנה הנה ראיתם איך מחבר הרבי את פרשת השבוע על מלחמת מדיין לשנאת החינם של חורבן הבית, שאותו אנו מבכים בימים אלה. מכאן נשאר לחבר עוד קשר קטן בין החורבן, מדיין ושנאת חינם לבין החשיבות הגדולה והקריטית באיחוד בינינו במכבי. כי הלוא מי היא מדיין של ימינו, נאמני הר הכרמל שלי. מי היא מדיין אם לא אותם עובדי עבודה זרה מתל אביב, בהם אנו זקוקים לנקום כפי שעם ישראל נקם את נקמת ה' במדייני העבר? וכי מה פגע במדיינים בשנים עברו? מה שבר אותם לגמרי והביא עליהם לעג וקלס ושנים עקרות מאליפויות, אם לא התקופה בה על כל שני כסאות בבלומפילד ישבו שלושה מועדוני אוהדים ניצים!

והנה אנחנו – שנקמתנו רבת השנים במדיינים מתל אביב נעוצה בעובדה שאנו מייצגים את כל מה שהם לא – רבים בינינו ובין עצמנו, ניצים במחנות האוהדים, שונאים חינם כמדיינים אינעל דינק דאורייתא, כמדיינים!
וכאן מתחיל החורבן הגדול. לא על מגרש הכדורגל אלא ביציע. כי לא בעוון כדורגל ברמה של ליגה א' בסלובניה יפול ראשנו, ולא בעוון ייבוש האוהדים מול מסכי הסמארטפון בציפייה לרכש יבלו אגודלינו, אלא בעוון שנאת החינם ביציע יקרה כל זה, בנוסף לחורבן בתינו רחמנא ליצלן.

ועל כן, דווקא בימים אלה של התאבלות על חורבן הבית יש להתפייס ולאחד שורות לגושים וגושים ליציעים ומשם לאצטדיון שלם וגדוש עד גדותיו באחים ירוקים השרים את הפסוק: "רק ביחד אנ'לא יודע פחד כי למרות מה שעברתי זה אני ואת מכבי", ונאמר אמן כן יהי רצון.

הציטוט השבועי: "וְאִם-לֹא יַעַבְרוּ חֲלוּצִים, אִתְּכֶם–וְנֹאחֲזוּ בְתֹכְכֶם" (ל"ב, ל')

תרגום אונקלוס: הלכות הכדורגל, מסכת מלכודת הנבדל.

הפיוט השבועי

סוף הפרשה עוסק בבקשת בני שבטי גד, ראובן וחצי המנשה להתנחל בגדה המזרחית של הירדן. בעקבות כך כתב זאב ז'בוטינסקי, עוד בשנת 1930, את שיר השחקן של ירדן שועה ששתי רגליו הימנית והשמאלית שלנו הן, ואמן שנזכה עוד היום לרוות מהן נחת:
”אִם אַרצִי דָלְלָה וְקָטֹנָה,
הִיא שֶׁלִּי מֵרֹאשָׁהּ עַד קִצָּהּ:
מִשׂתָּרַעַת מִיָּם יְשִׁימוֹנָה,
וְיַרדֵּן – הַיַּרדֵּן בָּאֶמצַע!

שׁתֵּי גָדוֹת לַיַּרדֵּן:
זוֹ שֶׁלָּנוּ – זוֹ גַם-כֵּן!"

מתי סין-קרונה

לכל פרשות השבוע בירוק >>>