פסט: לחיץ או אמיץ? ויאיא גם

את רוב הפוסטים שלי לוקח לי הרבה זמן לכתוב, בד"כ משהו בין 3-6 שעות. זה גוזל לי קצת חיים והרבה מילים, ולכן היום ננסה משהו חדש: פסט – פוסט שאני חייב לסיים בחצי שעה. את התחלת הניסוי חוויתם ללא ידיעתכם כרגע, כי את הפסקה הזו כתבתי והרחבתי ואז מחקתי וכתבתי שוב ושוב הרחבתי ותיארתי והסברתי, ושוב מחקתי, ובסוף החלטתי שלא צריך לקשקש יותר מדי כי הנה, נותרו לי רק עוד 19 דקות.

אז קבלו את פסט הראשון.

***

אני ממשיך משהו שהתחלתי לפתח בתגובות לפוסט הקודם. כמו שאני רואה את זה, יש שני סיפורים כרגע במכבי חיפה, שני נרטיבים. במרכז שניהם עומד אלישע לוי. והבחירה בין שני הסיפורים האלה היא זו שתכריע מה אוהד חיפה חושב ומרגיש לגבי עתידה של הקבוצה – אם יש מקום להיות אופטימי או שדיכאון יהיה מנת חלקו העונה או לפחות בזמן הקרוב. ואלו הם הסיפורים:

1. אלישע לחיץ

לפי הסיפור הראשון, אלישע לוי נמצא במצב בו הוא נלחץ בקלות מכל דבר: ההפסד להפועל, הביקורת התקשורתית, לחץ האוהדים, עטר שיושב כסא אחד מעל שחר במשחק (קצת לא קולגיאלי, דונט יו ת'ינק?). הלחץ הזה גורם לו לעשות שטויות ולאבד את הקבוצה ובקרוב את תפקידו, וגורם לנו להיראות לא טוב ולעונה הזו ללכת לאיבוד.

הסיפור הוא כזה: הלחץ על אלישע התחיל בהפסד להפועל בעונה שעברה ואיבוד האליפות, אבל זרעיו נזרעו כבר בזכיה באליפות בעונה לפני. במשך חצי עונה ויותר השחקנים נהנו מכוח ההרתעה שהקנתה להם האליפות הזו, וגלשו על גליו לנצחונות קלים ומרשימים. אבל במקביל הציפיות התחילו להיערם, ולהכביד על רגלי השחקנים. הקיזוז הכניס סופית את הלחץ הזה לפעולה וגרם לאיבוד האליפות להפועל, ומאז השחקנים לא הצליחו לחזור לעצמם. אלישע, שספק ראשון הוטל ביכולתו (מאז הפתיע בעונת בכורה פנומנלית), התחיל להרגיש מה זה אומר להיות במכבי חיפה.

ההדחה מאירופה כבר היתה נבואה שהגשימה את עצמה. ומאותו רגע הלחץ כבר היה חיצוני. אם עד אז היה אפשר להאשים את הקיזוז, מאותו רגע כל האחריות היא על אלישע. המומנטום השלילי התבטא בנצחונות עלובים, ואלישע התחיל לבטא את הלחץ בשפת הגוף שלו על הקווים.

אם עד לאחרונה היה אפשר עוד להתחבא מאחורי מאזן האפס הפסדים (שיש התולים אותו בעיקר בחולשתה של הליגה), בא ההפסד הביתי הקצת מביך להפועל ושם את הדברים על השולחן. משהו לא עובד. והתגובה של אלישע להפסד הזה, אולי השלב שבה היה צריך להופיע ולהרגיע את הקבוצה, היה להתחמק מראיונות בתירוץ של צרידות. מישהו חושב שאחרי ניצחון מוחץ על הפועל הוא לא היה מתייצב מול המיקרופונים נרגש וחסר קול כדי לחלוק את אושרו האילם עם העולם? לחץ, לחץ, תשלימו לבד.

לפי סיפור "אלישע לחיץ", החילופים שלו במשחקים מעידים על מצב הלחץ שלו. הפאניקה שנכנס אליה מהפחד להפסיד להפועל גרם לו במשחק האחרון לזרוק עוד ועוד חלוצים בלי להתחשב במערך, ולוותר על אחד משני הבלמים שלו – מהלך שהביא לספיגת שער שני. העניין ברור: אלישע מזיע, אלישע לחיץ, אלישע מאבד שליטה בקבוצה, אלישע על סף תהום. ולכן הדרך מפה היא בכיוון אחד – למטה, הקבוצה תמשיך להיכשל ואלישע יוחלף עכשיו או מיד עם סיום העונה.

2. אלישע אמיץ

לחיץ? שטויות. לאלישע יש שליטה מלאה בקבוצה. שחר, שהביא מישהו שיגדל לו צעירים וההוא פתאום הביא לו אליפות וצ'מפיונס, נותן בו אמון מלא. לאלישע יש שיטה, יש לו דרך ויש לו הרבה סבלנות להחדיר אותה לאט לאט לקבוצה, אפילו אם האוהדים לא רואים את זה.

על אלישע הוטל לקדם צעירים וזה בדיוק מה שהוא עושה. הוא לא דופק חשבון לאף שחקן ולא מתבייש להושיב על הספסל שחקנים ותיקים (קטן), ותיקים יחסית (רפאלוב), שחקנים שהנחיתו עליו (סילבה), שחקנים שכולם מצפים שישחקו (גדיר), ושחקנים ותיקים שהנחיתו עליו ושכולם מצפים שישחקו (בנאדו). אם אלישע רוצה לקדם שחקן צעיר שהוא מאמין בו כמו אזולאי, הוא יקדם אותו גם אם זה אומר ששחקן בית כמו חמד יישב על הספסל. אם הוא רוצה לתת ביטחון לשי מימון למרות כל הביקורת, הוא ישאיר את בנאדו בחוץ גם כשכולם תובעים לתת לו לפתוח. וגם כשפרשת בנאדו מאיימת להפוך לפיצוץ, אלישע לא מתרגש והוא מעלה בהרכב את סרי פאלח לפניו. ביצי גוראל כבר אמרנו?

זה פשוט: אלישע הוא חתול רחוב. הוא לא איזה רוני לוי שהפך למאמן וישר קיבל את הקבוצה הכי גדולה בישראל. אלישע צמח בביבים. בבית שאן, באשדוד, בחולון. יש לו ניסיון של שנים בקבוצות קטנות עם אוהדים קולניים והנהלות קפריזיות. הוא עבר כבר את כל סרטי המלחמה האלה. שום דבר כבר לא מלחיץ אותו יותר. להיפך. את המלחמות עם האוהדים והביקורות הוא מכיר הכי טוב. אחרי קרבות התחתית בהם נלחם כל חייו, אחרי קריירה שלמה בה פיטורים הם לפעמים שאלה של איך היו"ר קם הבוקר, בשבילו מכבי חיפה היא גן עדן של יציבות.

לפי הסיפור הזה, ה"אני צרוד" הוא בסך הכל דרך להתחמק מהנדנוד של התקשורת בלי להגיד "אני לא מתראיין" שישדר לקבוצה שיש בעיה. עוד טריק של חתול רחוב חכם אותו למד במשך שנים של עבודה מול תקשורת עוינת ואוהדים עצבניים.

לפי הסיפור הזה, החילופים ההרפתקניים נגד הפועל מצטרפים להכנסה של כליבאת נגד הפועל בעונה שעברה, לשילוב של זגורי באירופה, לזריקה של אזולאי למערכה מול באר שבע ולהצבה המפתיעה בהרכב של סולליק. כל אלה מהלכים שמעידים על מאמן אמיץ שהולך בדרך שלו ולא מתחשב בדרישות הקהל וברעש הידוע שמייצרת התקשורת החיפאית. וכל אלה מעידים על מאמן שמבין שהוא מעל תהום. אבל הוא גם יודע שלהיבהל ולסגת משפת התהום, על ידי כניעה לדרישות האוהדים והפרשנים, יכול לעזור לו מקסימום למשוך עד סוף העונה או לפחות עוד כמה משחקים. והוא יודע שבשביל הסיכוי הקלוש להישאר במכבי חיפה גם בשנה הבאה, יש לו אפשרות אחת: לנסות לקפוץ מעל התהום, גם במחיר נפילה. וכמאמן אמיץ, זה בדיוק מה שהוא מתכוון לעשות.

עכשיו רק נשאר לכם לבחור לאיזה סיפור אתם מאמינים.

***

הבלוג נוהג שלא לעסוק יותר מדי בטורניר החשוב על שם הלהקה ששרה את "אפריקה", מחוסר זמן ויריעה שדרושים כדי להקיף את כל פניו המרתקים של המפעל הזה. אך הערב הצליח עורך הבלוג לאזור אומץ ולצפות במשחק החשוב על העלייה לשלב האינלימושג בטורניר, ועוד משחק הקרוי בטעות "דרבי", על שם משחקים גדולים בין קבוצות גדולות מאותה עיר – כנראה על דרך האירוניה. הנה מסקנותיו.

המשחק לא התעלה לרמה גבוהה או אפילו לסתם רמה, ונראה שמכבי ממשיכה לערוך מחוות לרגל ארבע שנים למות של עלי מוהר, שיצוינו בסוף החודש. הפעם הגדלנו לעשות וגם את השער היחיד שכבשנו, לא אנחנו כבשנו, ובזאת הפכנו ליותר הפועל תל אביב מהפועל תל אביב עצמה.

עם זאת, יש לציין שניצחנו. ניצחנו, בדרבי, במשחק חשוב בגלל ההעפלה לשלב האינלימושג, שגם תביא איתה למועדון סכום נאה של לאיודע, ובעיקר בגלל הצורך לצאת משרשרת ההפסד שחווינו לאחרונה.

מה שהיה באמת מרגש היום היה לראות  את הדור הבא של הקבוצה. חברים, יש לנו למה לקוות. בראש השחקנים הצעירים עמד סינתיהו התנכ"י שמקבל עוד ועוד ביטחון ועושה דברים מאוד יפים באגף. ערן רוזנבאום, הקשר האחורי, משחק שקט ועם ביטחון ולא פוחד לבוא לקבל את הכדור. תומר חמד עובד המון, גם אם לא ממש הולך לו בינתיים, טוואטחה באגף מצליח לפרקים לגרום לי לחשוב שאולי בכל זאת יש עוד אור בקצה המסיללה, והוא לא של הרכבת שבאה לכיווננו. סרי פאלח הצעיר היה טוב מאוד כשנכנס. בלם גבוה, שקט ונראה מבטיח. והבלם שלידו, צעיר אלמוני בשם בן-אדו, או בנאדו, או בדנו, לא סגור על זה, היה מצוין וזה גרם לי שמחה רבה. אם לא יצליחו להביא בלם זר בינואר, והמצב יישאר קשה, יש בהחלט על מה לבנות.

אבל עם כל הכבוד לצעירים, הבשורה הגדולה שיצאתי איתה היום היא סיידו יאיא, השחקן הגנאי שנבחן היום בתפקיד הקשר האחורי. שחקן מצוין, שמשחק בנגיעה, ממעט לאבד כדורים וחושב כל הזמן קדימה. אני לא בקיא בסקאוטינג ולא יודע כמה העובדה שמדובר במבחן השפיעה על האחריות שלו והנטיה שלו לחשוב תמיד על מסירה ולא לנסות להסתבך, אבל התרשמתי שמדובר בשחקן קבוצתי מאוד שמשתף כל הזמן את החברים. מצד שני (וו! שזה ווהו של פסט) אני לא יודע אם הוא יכול להחליף את קולמה כי הוא נראה לי מעט יותר קדמי ממנו. אבל כקשר 50-50, הוא נראה לי הרבה יותר טוב מסילבה. ואולי זה בגלל התספורת, אבל הוא הזכיר לי מאוד את בואטנג של בית"ר.

בקיצור, אלישע, להחתים.

***

זהו, סליחה אם יש טעויות כתיב ותחביר, אבל זה פסט ואין זמן לתקן. ואם תהיתם כמה עמדתי ביעד, אז לא עמדתי. לקח לי בערך שעה ושבע דקות. זה עדיין טוב יותר מבדרך כלל. בפעם הבאה אני מבטיח לשפר.

מודעות פרסומת

אודות הופמן

כותב, עד שייגמר
פוסט זה פורסם בקטגוריה ארס בלוגיקה, הכדור הוא הכל, ירוק עד, כללי, פסט, עם התגים , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

16 תגובות על פסט: לחיץ או אמיץ? ויאיא גם

  1. מיכל הגיב:

    יש לי טענה אחת ויחידה שתפריך את התיאוריה השניה שלך, שלדעתי גם אתה לא מאמין בה, והיא טענת "שריקות הבוז לחילוף של משומר" בבלומפילד השנה. כולנו עדים למה שקורה מאז השריקות האלה. זה לא מאמן אמיץ זה מאמן לחיץ, להתראות אלישע.

    אהבתי

    • deran2 הגיב:

      מסכים, ובכדי לחזק את הטענה שאלישע מאמן לחיץ (או פחדן או סתם חסר מושג…) היא העובדה שלשחקנים מסויימים יש טאבו בהרכב במידה והם חלקית כשירים/חצי פצועים.
      למה לשחק עם קטן 90 דקות? מדוע לשים את אזולאי באגף? למה לא לפתוח עם סינטיהו באגף?(לדעתי היה גורם לדדי בן דיין להצטער שגל שיש לא פתח במקומו) למה דבאלישווילי הוא באנקר? מה רע בלפתוח עם אזולאי בחוד? כל אלו שאלות שרק לאלישע יש תשובות עליהם.

      אהבתי

  2. באבארדוגו הגיב:

    לונג טיים נו סי הופ.
    אחלה טיימינג לפוסט על אלישע ואחלה פוסט בכלליות.
    אני נוטה לחשוב שאלישע לא באמת מתאים לחיפה. הוא קיבל קבוצה שחרמנית על הכדור כמו אמסטף רעב ובזכות זה הוא לקח אליפות.
    הבעיה הכי גדולה אצל אלישע, לדעתי הבורה, היא שהוא לא כופה על הקבוצה היריבה שינוי מערך אלא לרוב משתנה בגללם. לראיה, במשחק מול הפועל ת"א, נערך חילוף התקפי רק אחרי שחטפנו את הגול בדקה ה-58. אם אלישע היה מאמן טוב הוא היה עורך את החילוף הרבה לפני וגורם להפועל לנסות ולהסתגל לסגנון של חיפה.
    אל תיתן לשילוב של שחקנים צעירים לגרום לך לחשוב שהוא אמיץ או משהו כזה. הצעירים הם סוג של הסוואה או תירוץ.
    אני חושב שאלישע בעצמו יודע שהוא לא ממשיך בשנה הבאה וכרגע הוא רק אמור לתת במה וביטחון לצעירים. עטר כבר יסתדר עם הצעירים האלה בשנה הבאה. הוא אוהב אותם רכים וממושמעים.

    נ.ב
    אהבתי את התובנה הכל כך נכונה שלך שחיפה והפועל עברו בדלתות מסתובבות וכך האופי של האחת עבר לשנייה.
    נ.ב 2
    מברוק על הטור ב"העיר" והארץ .

    אהבתי

  3. הופ הגיב:

    מיכל – לא הבנתי מהי הטענה, אבל אני מנחש שהיא "מאז שריקות הבוז ההן אלישע לא עושה יותר חילופים הגנתיים". אני לא יודע. לחילוף של מאמן יש הרבה שיקולים, אם הוא מרגיש שהקבוצה חייבת ניצחון כדי להיכנס למומנטום ולא משנה אם הוא מכוער, הוא יכול לעשות חילוף הגנתי גם אם הוא בעיקרון מאמן התקפי.
    אין לי תיאוריה אחת שאני מאמין בה יותר. אני מוצא את עצמי מתלבט בין שתי התיאוריות האלה, ובהחלט ייתכן שהאמת היא כרגיל איפשהו באמצע. כך למשל, אני לא אומר שלאלישע בכלל לא אכפת מהקהל. השריקות האלו עשו לו משהו ללא ספק. הוא הבין פתאום שהקהל לא מוכן לקבל ניצחון רק בגלל שהוא ניצחון (אגב, מי ששרק בוז הוא מי ששרק בוז. זה לא כל הקהל. זה החלק היותר קולני בו). הוא הבין שיש מסורת התקפית במועדון מכבי חיפה, גם אם שחר אמר לו אישית שזה לא מעניין אותו ומה שהוא רוצה זה צעירים והישגים. בהחלט יכול להיות שמאז אלישע השתנה. זה לא עושה אותו לחיץ.
    מצד שני, זה שיש לו ביצים לא אומר שהוא לא נלחץ מכלום. גם הוא בנאדם ויכולנו לראות עליו את הלחץ במשחקים האחרונים. השאלה היא יותר איך הוא יתמודד איתו. לשם הכל מתנקז, גם שתי התיאוריות האלה. אם הוא לחיץ, הוא יתפרק בסוף. אם הוא אמיץ, יש לו סיכוי לנצח.
    deran2 – אני בטוח שאם אלישע היה פה היתה לו תשובה טובה לכל שאלה ושאלה (ואולי הוא פה? אלישע? אלישע? אל תתבייש, תצטרף לדיון). אני יכול לנסות: אזולאי באגף כי שני חלוצים תוקעים את האמצע ולעומת דבה יש לו קצת טכניקה והוא יכול לשחק באגף (אגב, השער שלנו נגד פ"ת הגיע בזכות התפקוד הזה שלו). שחקנים צעירים כמו סינתיהו צריך לשלב בהדרגה. דבאלשווילי הוא החלוץ המרכזי שלנו ואם אנחנו רוצים אותו טוב חייבים לתת לו אפשרות להבקיע, כי רק גולים יחזירו אותו לעניינים. אזולאי עוד לא מספיק מאיים כדי למשוך איתו מגנים ולהטריד את ההגנה. וכו' וכו'. יש הסבר לכל דבר, ואנחנו גם לא רואים את השחקנים באימונים. מצד שני, מובן שהשאלות שלך במקום ועל כל תשובה אפשר להתווכח. מצד שלישי, לכל אוהד יש דעה אבל לאף אחד אין עשרות שנות ניסיון כמו שיש למאמן.
    הנקודה הכללית שלי היא שאלישע עושה טעויות, זה ברור. ואני לא חסיד שלו (למרות שאני מחבב מאוד את האישיות שלו כפי שהיא מצטיירת לי) כי אני לא חסיד של אף אחד. אבל אני מרגיש שהסיפור שאני שומע מסביבי הוא מאוד חד צדדי וחסר, והוא לא מכיל הרבה אספקטים שגם אליהם צריך לשים לב. לכן נתתי כאן גם את הסיפור השני, כדי להפוך את התמונה למעט יותר שלמה (אני בהחלט חושב שכמה מהאלמנטים ששייכתי לסיפור הזה נכונים בוודאות). לא סתם קוראים לבלוג הזה "מצד שני".
    לבסוף, אלישע כנראה יישאר איתנו לפחות עד סוף העונה הזו. ואם יש לי איזושהי השפעה על משהו (כמו שלכל אוהד יש על חבריו, על אוהדים אחרים, על חברים לפורום וכו') – הייתי רוצה שההשפעה תתמצה ב: סבלנות. ותנו צ'אנס. וצ'אנס זה לא להבליג על הפסד או לתת הזדמנות כשנראה שדברים הולכים להשתפר. אלא דווקא שנראה שהדברים במצב הכי גרוע, דווקא כשאין סיבה לחשוב שמשהו ישתפר, דווקא אז לתת צ'אנס (במיוחד באמצע העונה). זה קצת כמו אמונה. במקומות בהם אי אפשר לדעת, אתה יכול רק להאמין. ואז או שאתה מאמין או שאתה לא מאמין. ולדעתי אוהדים צריכים להאמין בקבוצה שלהם. במיוחד כשהיא נתנה להם הרבה סיבות טובות לזה בשנים האחרונות. כשתגיע מלחמת יום-כיפור שלנו, שבשבילנו זה אמצע הטבלה, אז נוכל לפקפק בקיומו או בטובו או בכוחו של האל, כלומר של המועדון.
    אנחנו מועדון שידוע בכל הארץ ביציבות שבו, בחשיבה לטווח ארוך, בשקט שהוא נותן. ואני מרגיש קצת שלאחרונה הפכנו קצת לקבוצה קטנה שהאוהדים שלה נתלים על הגדרות בקריאות "להעיף! לפטר!" (ואולי לא הפכנו אלא חזרנו קצת למקום הזה, שאנחנו הולכים אליו ברגע שיש קצת ריח של מקום 4-5). אני הייתי רוצה שהאוהדים שלנו יישרו קו עם הכוח של המועדון הזה. שנהיה האוהדים המובילים בארץ, כמו שהקבוצה שלנו היא הקבוצה המובילה בארץ. ואוהדים מובילים הם כאלה שיודעים שכשיש לחץ על הקבוצה, מה שצריך לעשות זה להפחית אותו, לא להגביר. (שוב – יש זמן בו לחץ הוא ראוי. בסוף העונה, למשל, בו ההנהלה מתלבטת לגבי המאמן. אבל באמצע העונה אין בזה שום טעם, וזה רק יכול לפגוע).

    אהבתי

  4. הופ הגיב:

    באבארדוגו – תודה. הטענות שלך נשמעות הגיוניות. הבעיה המקצועית העיקרית של אלישע לדעתי היא שהוא לא הצליח ללמוד איך מתמודדים עם הגנות צפופות, כשכבר אין לנו את כוח ההרתעה הזה שגורם להגנת היריבות להתבלבל ולתת לנו שער-שניים פור. במובן הזה, הניסיון של אלישע כאן עובד לרעתו – את כולו הוא צבר בקבוצות שצריכות להתגונן ולעקוץ. זה לא מתאים למכבי חיפה. אבל אני מאמין ביכולתו להשתנות, ובכל אופן מוכן לתת לו את הזמן והשקט לעשות את זה, לפחות עד סוף העונה (כתבתי על זה בהרחבה גם בתגובות לפוסט הקודם).
    נ.ב. תודה רבה. סחה על האיחור האופנתי :)
    נ.ב.2. תודה רבה 2. זה באמת היה כיף גדול.

    אהבתי

  5. שמרלינג הגיב:

    לצערי קראתי את התגובות מעלי וזה הזכיר לי את הסטיגמה הנכונה מכולן, זאת שנוגעת לאוהדי הכדורגל…
    לכל הממהרים לשלוח את אלישע הביתה, האם אתם עצמכם מצטיינים בעבודה שלכם לאחרונה? לפי מה שכתבתם אני בטוח שכן. אני מקווה שהבוסים שלכם מאמינים כמוני שלא מפטרים אנשים כלאחר יד וללא סיבה טובה.
    אני מניח שהמציאות מורכבת יותר ומיקומו של אלישע נמצא בין ה'אמיץ' ל'לחיץ' שהיטבת לתאר.
    דבר אחד נוטים לשכוח, אלישע לוי במכבי חיפה זה סיפור הצלחה. האליפות שלקח היתה הראשונה מזה המון שנים שבה חיפה לקחה אליפות למרות שלא היה לה את הסגל הטוב בליגה. העונה שעברה היתה יכולה בקלות להיחשב להצלחה אדירה וזה למרות ההצגות הלא משכנעות בליגת האלופות.
    ואני בכלל הראשון שטען שרמת הכדורגל של מכבי חיפה יורדת באופן עקבי מאז פתיחת העונה שעברה. אם היתה סטגנציה מחשבתית בניהול הקבוצה, הייתי אומר שאולי צריך 'להעיר' את המאמן. אבל המציאות היא שבמכבי חיפה מתבצעים שינויים מהותיים בעיקר בהרכב ובסגל ומעט (מידי?) בשיטת המשחק. יש מאמן בחיפה והוא מנסה כל מיני שילובים ורעיונות, מערב שחקנים צעירים גם כשזה חשוב ולא משלים עם המצב.
    זה אולי קל להגיד (לצעוק) 'תכניס את בנאדו' , 'תכניס עוד חלוץ', 'רפאלוב למרכז, קטן לספסל', אבל לא אנחנו רואים את השחקנים האלו באימונים וזה לא שאין שינויים ונסיונות בקבוצה. אם יורשה לי להציע נרטיב משלי, אקרא לו 'פרגמטיסט'. פרגמטיסט יודע שלפנטז על חזרה של בנאדו לימיו היפים או לסלאלום מכריע משחק של סינתי זה לא ריאלי כרגע. גם בואו המשיחי של עטר זאת פנטזיה תלושה מהמציאות. אם זה הורס לכמה חבר'ה את הכיף בלצעוק ולקלל מהיציע, אני לא מצטער בכלל.

    אהבתי

  6. הופ הגיב:

    שמרלינג- מסכים איתך (כבר פעם שניה ברציפות!). אימצתי את הפרגמטיסט :)

    אהבתי

  7. מתי הגיב:

    האמת איפושהוא באמצע. אני בכל אופן מקבל מאלישע לוי את מה שאני צריך כאוהד כדורגל וזה פנים שהם הפנים היפות והצנועות של מכבי חיפה. אפשר לראות מקילומטרים שהוא לחוץ בזמן האחרון וככל הנראה זו העונה האחרונה שלו במכבי חיפה , למרות שאני אוהב אותו אני לא חושב שיש הרבה מאמני כדורגל בעולם שצריכים להישאר במועדון יותר משלוש שנים וזה ,כמו שכתבתי פעם ,נראה לי שכאן, זמן חיים של קבוצה שלאחרי הזמן הזה היא צריכה לעבור ריענון.
    אומנם זה עדיין לא זמן להיפרד מהמאמן שבתור דמות היתה הכי אהובה בחיפה מאז שלמה שרף אבל גם אם ניפרד אני בטוח שאת הפירות ממה שהוא עשה בחיפה נראה עוד שנים באם אותם שחקנים שאותם הוא מגדל ישארו במכבי חיפה.

    אהבתי

  8. הופ הגיב:

    מתי – יפה.
    אני לא בטוח שהוא אהוב כמו שאתה כותב, מההתחלה שמעתי קולות שירדו עליו כי "הוא נחמד מדי", כי "זו לא מכבי הדורסנית של פעם" וסתם כי קצת התרגלו אצלנו לסקול מאמנים.
    ואני לא מסכים לגבי חוק השלוש שנים שלך. אני קצת מקנא בקבוצות כמו יונייטד שמחזיקות את אותו מאמן (במקרה של פרגוסון אולי הוא מחזיק אותה) כבר עשרות שנים. אולי לא צריך להגזים, אבל אני חושב שכשיודעים מראש שהמאמן הולך להישאר 5-6 שנים ונותנים לו שקט, הוא יכול לבנות משהו מיוחד וחד פעמי. אם הוא מאמן טוב כמובן.

    אהבתי

  9. פינגבאק: הפועל ר"ג – אנחנו | מצד שני

  10. פינגבאק: פסט: היום יומוּ | מצד שני

  11. פינגבאק: פסט: המהפיכה לא תשודר בצ’רלטון | מצד שני

  12. פינגבאק: פסט: הפוליטיקה מנצחת | מצד שני

  13. פינגבאק: פסט: 4 קבוצות 2 גביע | מצד שני

  14. פינגבאק: פסט: נבחרי העונה | מצד שני

  15. פינגבאק: פסט על המשחק לפני שמתי כותב משהו יותר פיוטי | מצד שני

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s