אנחנו – הפועל חיפה (ובמילים אחרות, דרבי)

…ובכדורגל יש לנו דרבי. וידוי: כשכתבתי את המשפט הזה בסוף הפוסט הקודם חשבתי שזה ברור שאני מזלזל בהפועל. מעין: לעומת הקרב בכדורסל מול ירושלים האימתנית (קרב שהסתיים, אגב, בהפסד צורב), בכדורגל יש לנו דרבי קליל מול ההם עם הכריש. או בשתי מלים: הפועל. פחחחחח.

כי נכון, הייתי שם כשהפועל היו בצמרת ואפילו לקחו אליפות. אבל במשך רוב שנות חיי, מלבד שנים ספורות פה ושם, הפועל חיפה לא היתה כוח שצריך להתחשב בו. הדור שלי תמיד נשא עיניו תל אביבה (כנראה כרמז מטרים למעבר לשם) – הפועל תל אביב היתה המתחרה שלנו על תואר קבוצת העשור באייטיז, ובניינטיז ותחילת שנות האלפיים אלו היו בעיקר התל אביבים ממכבי (עד שהגיע גאידמק וטרף את הקלפים). בכלל, נדמה לי שסטטיסטית, במשך רוב חיי הפועל חיפה בילתה בליגה השניה יותר מאשר בליגה הראשונה.

לכן מבחינתי הדרבי הוא חיקוי דהוי עד לא קיים של הדרבי בתל אביב ושל דרבים בעולם. להפועל יש את הגאווה והסלבס ההפועליים שלה, אבל ברוב משחקי הדרבי שאני זוכר – אולי חוץ מבתקופת שפירא – הם בקושי מילאו את היציע שלהם. גם מבחינה מקצועית אין לי מושג אם יש להם איזה אתוס סגנוני מסוים ומהו. מבחינתי זה תמיד היה הפועל חיפה, קבוצה שלא ברור אם היא כרגע באותה ליגה איתנו, וכנראה שיש לה כמה הישגים בעבר, אולי, לא סגור על זה.

אז כשכתבתי את המשפט ההוא, חשבתי שמה שאני מרגיש כלפי הפועל די משקף את התחושה המכביסטית כלפי היריבה העירונית. אבל לפי דברים שקראתי פה ושם, ואני לא בטוח אבל אולי גם לפי התגובות של שי ושל מתי לפוסט הקודם, נראה לי פתאום שאני טועה. שככל הנראה עדיין מתקיימים אצל חיפאים רבים, בטח שאצל המבוגרים ממני, שרידים של מאבק איתנים כלשהו שהתרחש מן הסתם אי אז במאה הקודמת, מאבק שהיה לו כנראה איזה קשר למערך הכוחות הפוליטיים בעיר ואולי גם למיקום בכרמל (זה נכון שהקריות זה "הפועל"?).

התגובות האלו גרמו לי לחשוב על היחס שלי להפועל, והגעתי למסקנה שאני טועה גם בקשר לעצמי. זה לא זלזול, זה רצון לזלזל. זה לא תחושת עליונות, זה צורך להביע את תחושת העליונות. מי שאתה באמת מרגיש עליון עליו או חזק משמעותית ממנו לא ממש מעניין אותך. מי שאתה חש צורך להגיד שהוא לא מעניין אותך, כנראה מעניין אותך מאוד. ואחרי שהבנתי את זה, הנטיה שלי לזלזל מאוד בהפועל ולהודיע לעולם כמה הם לא חשובים, נראית לי יותר כהקנטה וקינטור מאשר כזלזול אמיתי.

לכן אנסה לדייק את הרגש: למה שאני מרגיש כלפי הפועל קשה לקרוא "שנאה" או יריבות גדולה. אבל אולי אפשר לדמות את היחס הזה ליחס של אח גדול לאח קטן. היריבות היא לא גדולה – כי האח הגדול תמיד חזק יותר – אבל היא בכל זאת קיימת (על תשומת הלב של אמא ואבא – כלומר התקשורת החיפאית), והאח הגדול תמיד מקנטר ומקניט את הקטן (זוכרים את האח הגדול מ"שנות הקסם"? תמיד רציתי להרוג אותו על מה שעשה לקווין). אבל מה שקיים שם בעיקר זו איזו הבנה של שני הצדדים שכמה שהקטן יגדל, הוא אף פעם לא יגיע לגיל של הגדול; האח הגדול תמיד יהיה גדול יותר – ולא משנה מה יקרה, תמיד יהיה ראשון בהכל.

תמיד? מממ, אולי לא. ואני לא אומר שזה קשור, אבל הפועל יעלו מחר בתלבושת פסים.

לפני

אלישע לא מחליף את ההרכב, שהביא לו את הניצחון הגבוה ביותר העונה! זה נשמע נהדר עד שנזכרים מי היתה היריבה במשחק האחרון. לא קשה לנחש שגם אם לא בנאדו אלא קאנוטו היה פותח נגד ר"ג, התוצאה היתה די דומה. ובכל זאת, בנאדו הרוויח מההפקר, ממש כמו משומר שניצל יפה את ההזדמנות שניתנה לו, וגדיר ש… טוב נו, גדיר לא היה משהו. אבל במיוחד בשביל זה נפצע שלומי אזולאי (שעשה הרבה יותר מגדיר בהרבה פחות זמן) וחסך לאלישע התלבטויות.

בכלל, נדמה שבמכבי של העונה יש איזה סדר קוסמי של פציעות. בכל פעם שעלולה להיות איזו התלבטות על המקום בהרכב, אחד המרכיבים בה (גולסה, גדיר, אזולאי) נפצע וחוסך אותה למאמן. אלוהי הפציעות לצידנו!

ההרכב

(ע"פ וואלה! ספורט)

ניר דוידוביץ'; אייל משומר, אריק בנאדו, שי מימון, פיטר מסיללה, ג'ון קולמה, גוסטבו בוקולי, יניב קטן, ליאור רפאלוב; מוחמד גדיר, ולדימיר דבאלישווילי.

החששות בהרחבה

רגע רגע עם הסדר הקוסמי. מה נסגר שם באגף הימני שלנו? ככל הזכור לי עותמאן כבר נכנס לשחק במשחק האחרון, זאת אומרת שהוא בריא. אז מה פתאום משומר נשאר בהרכב? אתם רוצים להגיד לי שהמשחק של משומר נגד ר"ג באמת נתן לו את חולצת ההרכב על חשבון עותמאן?

אני מבין את הדילמה: איך אפשר להעיף מההרכב שחקן שנתן משחק מצוין והבקיע שער במחזור הקודם? מצד שני (ווהו!), עם כל הכבוד, אי אפשר ממש להשוות בין עותמאן למשומר. האחד השתלב נהדר בקבוצה, אהוב על האוהדים ומספק הגנה מצוינת ומשחק התקפה שהוא אולי הטוב בארץ עבור מגן (וברכות על הזימון המחודש והכל כך מתבקש לנבחרת). השני הוא אחד המגנים הפחות טובים שלנו בשנים האחרונות, מאבד המון כדורים בהתקפה ומצטיין אחת לעשרה משחקים.

אכן דילמה. והפתרון של אלישע מאוד מוטל בספק. אבל בעיניי הוא בעיקר מעיד, שוב, על האומץ שלו. חוץ מקטן שהוא בעיה (קשה) בפני עצמה, אלישע לא ממש עושה חשבון למה נראה הגיוני או מה האוהדים רוצים. הוא הולך בדרך שלו, והדרך הזו הולכת ומתבהרת: מי שבכושר טוב – משחק. אם זה מישהו שטוב באימונים (סולליק, כליבאת בזמנו), ואם זה מישהו שמנצל את ההזדמנויות שהוא מקבל (אזולאי, משומר, בוקולי) – הוא יהיה בהרכב או לפחות יקבל דקות. אפשר להתווכח על כמה הדרך הזו נכונה, אבל לפחות יש פה משהו שאפשר לזהות כדפוס.

משומר יחבור בהגנה לדוידוביץ' שעדיין לא עמד במבחן רציני מאז חזר לשער (וכשכן עמד במבחן – חבל שעמד ולא זינק), לבנאדו שנותן תקווה לאולי אולי עונת פרישה אגדית, למימון שליד בנאדו נראה רגוע יותר (וגם אותו אני עדיין מחכה לראות במבחן אמיתי) ולמסיללה שאני כבר מתגעגע אליו.

קולמה יעזור לבלמים להיזהר מעדן בן בסט שמן הסתם מאוד רוצה להוכיח משהו למכבי, ויחד עם בוקולי ינסה לשלוט במרכז המגרש מול הקישור הצעיר והמוכשר מאוד של הפועל. בהתקפה גדיר ורפאלוב יצטרכו להיות קצת הרבה יותר טובים מאשר היו נגד רמת גן, בתקווה שגדיר עבד על הסיומת שלו השבוע ושהראש של רפאלוב מסודר השבוע בסדר הנכון.

קטן כן יכול להמשיך להיות קטן של השבוע שעבר, ואז נוכל להגיד בזהירות שאולי הוא חוזר. אבל מה שכולם צריכים להתגייס למענו זה לסדר גול לדבה. גול אחד בשבעת המשחקים האחרונים? ינואר מתקרב, לדו. שים לב.

מי?

בשבוע שעבר קטן הזכיר קצת את קטן של לפני שנתיים. משחק טוב בדרבי יכול להחזיר אותו סוף סוף לעניינים ומי יודע? כמו שהתל אביבים נראים, אולי הוא יכול להוביל אותנו שוב ל… טוב נו, נחכה עם המילה הזו עד אחרי הקיזוז.

מה?

במשחק שעבר זה נראה לראשונה כאילו יש איזה ניסיון למשחק מתוכנן, בעיקר בעזרת חילופי מקומות באגפים. זה נראה נחמד לפרקים, ואני מקווה שעבדו השבוע עם גדיר על חילופים כאלה בשני הצדדים, עם קטן ועם ורפאלוב. דרך מעניינת לבלבל את ההגנה הצפופה של הפועל.

גם השבוע

נעצור התקפה מתפרצת כדי לחכות שקטן יגיע.

סיבות לאופטימיות

בשבוע שעבר ניצחנו בהפרש של שני שערים!

כולם יודעים

שחיפה ירוקה.

הנבואה

ניתנה לשוטים.

ולכן

0:3 ירוק!

אחרי

טוב, זה מתחיל להיות די עלוב. לא הפעם הראשונה שאנחנו נתקלים בבונקר, ובכל פעם מחדש השחקנים שלנו נראים כאילו זו הפעם הראשונה שהם רואים הגנה צפופה. עוד לא הבינו שם בצוות המקצועי שלנו שככה ייראו רוב המשחקים שלנו השנה? לא, זה בסדר, שאלישע פשוט יודיע לנו שהוא לא יודע איך להתמודד עם הגנות כאלה, ויחסוך מכולנו את הצורך לעבור את העינוי הסיני הזה. נלך לטייל או לבית קפה או משהו. אנחנו חיים פעם אחת, חבל על הזמן שלנו.

שולטים ומתמסרים ומעבירים ומגביהים ומוסרים אחורה וקדימה ואחורה והצידה, וכולם יודעים שגול לא יגיע, אבל העיקר שממשיכים לשלוט במשחק! כאילו מקבלים על זה נקודות. ובסוף, עם כל השליטה, ההזדמנות הכי טובה היתה של הפועל.

בגדול

זה נראה, ולא בפעם הראשונה, כאילו מכבי באה למשחקים כאלה כשהיא מוכנה לאיזו מלחמה שכנראה תיגמר ב-0:1. כי גם כשאנחנו נתקלים ביריבה לא טובה – והפועל היא קבוצה לא טובה, והיא אפילו לא נתנה משחק טוב במיוחד – אנחנו עוצרים את ההתקפות שלנו, מוותרים על מסירות קדימה, לא בועטים לשער – כאילו אנחנו לא מאמינים שהשער יבוא בקלות. כאילו אנחנו מוכנים מראש לזה שאם זה יבוא – זה יבוא קשה, וכבר לא יכולים לראות אחרת.

במשחק הזה לא היינו צריכים לנצח – היינו צריכים להביס. הפועל עברה את החצי איזה שלוש-ארבע פעמים בהתחלה ובמחצית השניה עוד פעמיים. את החצי! ואנחנו שלטנו במשחק לגמרי. חוץ מההחטאות הראשונות, הם בכלל לא היו גורם במשחק. אבל זה לא משנה, כי כבר מזמן אנחנו לא משחקים נגד היריבות. אנחנו משחקים נגד עצמנו.

כמה

0:0

ציונים

דוידוביץ' – 7. שתי הצלות מדהימות בהתחלה, ועוד2-1 בהמשך. לא הטרידו אותו הרבה אבל כשזה קרה זה היה מסוכן, והוא עמד בזה – והפעם גם זינק – מצוין.

בנאדו – 4. היריבה כמעט לא איימה עלינו ובכל זאת היינו צריכים לקבל איזה שני שערים, רק בגלל ההגנה המביכה שלנו. אריק היה מבולבל ולחוץ והעליות שלו למעלה לא עזרו הרבה. מקבל נקודה בונוס על מנהיגות ורצון, אבל כנראה שבכל זאת נצטרך לחכות לאיסלנדי.

מימון – 4. קופי פייסט לבנאדו, ואת הנקודה שמצילה אותו מ-3 הוא מקבל על האומץ הלב שהפגין כשהעז לבעוט לעבר השער של הפועל. החלוצים שלנו הזעדזעו לגלות שאפשרות כזו קיימת.

מסיללה – 5. אולי המשחק החלש שלו העונה. לא היה עליו כמעט שום איום באגף שלו ובכל זאת לא הצליח לתרום כלום בהתקפה.

משומר – 7. הפתעה נעימה, שבוע שני ברציפות. השקיע המון, עשה עבודה טובה בהגנה ותקף יותר מהקשרים שלנו. שבוע שני ברציפות שהוא מזכיר למה הוא בכל זאת נמצא במכבי חיפה. יכול להיות שעותמאן יישאר בחוץ עוד שבוע?

קולמה – 7. כרגיל, ג'ון בריון טורף את חצי המגרש שלנו, לא נותן לאף אחד להתקרב לאזור שלו, מחפה על אחרים וממשיך לרוץ גם בזמן פציעות. חבל לי שהוא לא עולה יותר – בכל פעם שהוא מעז לעלות להתקפה קורה משהו טוב, ויכול להיות שזו העונה שהוא צריך לעשות את השדרוג הפסיכולוגי ולהרשות לעצמו להיות הרבה יותר התקפי.

בוקולי – 6. היה טוב ונייד. אבל הוא לא תורם מספיק בהתקפה, והוא לעומת קולמה לא צריך לעשות שום שדרוג פסיכולוגי בשביל זה – הוא כבר עשה את זה פעם נהדר. פשוט שיעלה יותר ויאיים על השער, זה יחזור אליו.

רפאלוב – 3. מהמשחקים האלה בהם הוא תמיד מקבל את ההחלטה הלא נכונה. משחק עלוב שלו.

קטן – 5. היה צריך לקחת בשתי ידיים את ההזדמנות הזו לתת משחק טוב ולחזור להיות המנהיג של חיפה, דרך המגרש. במקום זה הוא השתמש בידיים לנזוף בשחקנים האחרים, להגיע מהר להתווכח עם השופט ולהראות למצלמות ולקהל שהוא "מנהיג". המחצית הראשונה שלו היתה לא רעה, כולל משקוף נחמד, ובמחצית השניה הוא באמת השתדל. אבל הוא האיש שאמור להיות המפתח שלנו, ואם אנחנו לא מצליחים לפתוח את הבונקרים, הוא לא עושה את העבודה שלו.

גדיר – 3. כלום. מפריע לי שהאחרים מבודדים אותו באגף, וכשהוא מקבל כדור וקופצים עליו 3 שחקנים אין לו למי למסור. אבל בלי קשר, מקבל החלטות לא טובות, לא מנצל את המהירות שלו, לא בועט לשער ובקיצור, לא.

דבאלישווילי – 3. הייתי נותן 2 אבל הלב שלי לא מאפשר לי לעשות את זה. פעם אחת נתן מסירה יפה ופעם אחת הוריד כדור לא רע למימון, וזהו. אם הוא ממשיך ככה, יכול להיות שאנחנו חוזים במשחקים האחרונים שלו במכבי.

מחליפים

גולסה – 6. מאז שנכנס היה הכי פעיל בקבוצה ולפחות ניסה לקדם את הכדור קדימה. גץ בחשיכה.

סולליק – 5. ניסה ולפעמים גם הצליח להטריד את האגף השמאלי של הגנת הפועל, אבל הסתבך עם הכדור בכל פעם ולא ייצר מצבים.

חמד – 3. זו היתה אולי ההזדמנות האחרונה שלו להציל את המקום שלו במכבי חיפה, ובאמת רציתי בשבילו, אבל כל התקוות שתליתי בו נראות עכשיו כמו האף שלו, אחרי התנגשות הראשים.

השחקן המצטיין

קולמה. הוא את העבודה שלו הוא עושה, וזו רשמית העונה הכי טובה שלו במכבי. בניגוד לקטן שמקבל מקום שמור בהרכב מטעם אלישע/ שחר, קולמה קונה את המקום שלו בקבוצה, ואולי את החוזה הבא שלו, בעבודה קשה ודרך הרגליים.

אגב, נדמה לי שברוב המשחקים עד עכשיו השחקן המצטיין שלי הוא שחקן הגנה, וזה אומר די הרבה על איכות ההתקפה שלנו השנה.

עוד כמה מילים

משהו שמעצבן אותי מאוד במכבי זה האיטיות שבה השחקנים עושים את הדברים שבין לבין. אני לא מדבר על האיטיות במשחק עצמו, שגם היא קטסטרופה, אלא על הרגעים האלה שאחרי שריקה של השופט לעבירה (שופט מעצבן במיוחד היום, לא?), כשצריך להוציא חוץ, כשזוכים בקרן. במקום להתנפל על הכדור ולהוציא אותו מהר, כולם – ובעיקר קטן ורפאלוב – ניגשים לכדור לאט, מסדרים אותו, מתמהמהים, מחכים, מוסרים אחורה.

פעם אחת היום הוצאנו כדור חופשי מהר – והצלחנו למצוא את ההגנה של הפועל לא מוכנה. למה לא לעשות את זה יותר? למה להתמזמז עם כל כדור? רק בשביל לבצע עוד איזה תרגיל קרן מטופש שלא יילך לשום מקום?

אני חושב שזה חלק מאותה בעיה פסיכולוגית שדיברתי עליה בהתחלה. השחקנים שלנו כבר לא מאמינים שאפשר להתנפל. הם לא מאמינים שאפשר לדרוס ולמחוץ. נראה שהם שכחו את זה. נדמה שהם קצת שכחו מה כתוב להם על החולצה. וזו לא רק אשמתם.

תודות

לחנן ממן, שחסך מאיתנו את הבושה שבלהפסיד להפועל פעמיים בשבע שנים.

השורה התחתונה

רק בליגה גרועה במיוחד מכבי חיפה של השנה יכולה להיות עדיין מועמדת לאליפות. תעירו אותי בינואר, שאראה את מי הביאו ואחזור לישון עד הקיזוז.

השורה מתחת לשורה התחתונה

אולי נשלח גם את דבה לשיעורים אצל האווירון?