הפועל אשקלון – אנחנו

חגיגות יום ההולדת כמעט ביטלו את פוסט המשחק המסורתי, שכן בסוף השבוע – כולל יום שבת – תוכננה לי חגיגה משפחתית בעיר בה נולדתי ובה ביליתי חופשות קיץ רבות ומאושרות, אשקלון. תיארתי לעצמי שהמשחק השבוע יוצא מוקדם ולא אספיק להגיע בזמן לתל אביב כדי לצפות בו, וכבר תכננתי להודיע על ביטול חד פעמי של הפוסט.

מה רבה היתה שמחתי, אם כן, כשגיליתי שאלוהי הכדורגל, הידוע גם בשם "משבץ המשחקים הגדול", הוכיח שוב את צבעו הירקרק כשבא לעזרי והעביר לשבת הנוכחית – בלי שאיש שם לב לכך – את המשחק נגד… הפועל אשקלון! ובכך איפשר לי לא סתם לראות את המשחק אלא אף להיות נוכח באיצטדיון עצמו!

עכשיו נותר לי רק לקוות שנשארו כרטיסים (ועדיף ליציע הירוק, שלא אצטרך לאפק את השמחה או להסוות את הצער), כדי שאוכל ממש להגיע ליציע.

ולקוות שגם מכבי חיפה תחליט סוף סוף להופיע.

לפני

הידיעות על הכוונה למכור את דבה בחלון ההעברות המתקרב הולכות ומתרבות, ואלישע נותן לו צ'אנס – אולי אחד האחרונים – להוכיח שמקומו בכל זאת איתנו, או לפחות להעלות קצת את המחיר שלו לקראת ינואר (מן הסתם גם לפציעה של אזולאי יש משקל פה, כמו לעובדה שאלישע לא ממש סופר את חמד). הנסיבות האלו יוצרות סיטואציה מאוד מעניינת, מהסוג החביב על הבלוג:

משחק טוב וגולים של דבאלישווילי עשויים להשאיר אותו בקבוצה. מצד שני (ווהו!), משחק כזה יגרום לסקאוטים שעוקבים אחריו לרצות להחתים אותו, כלומר – יקדם את המכירה שלו. משחק גרוע של דבה, לעומת זאת, יזרז את מכירתו והחלפתו בחלוץ זר אחר. האמנם? לא ממש, כי אז אף אחד לא ירצה להחתים אותו. בקיצור, אם דבאלישווילי רוצה להישאר במכבי חיפה, הדבר הכי טוב שהוא יכול לעשות הוא לשחק ממש, אבל ממש גרוע. אולי אפילו להבקיע איזה צמד לרשת של דוידוביץ', ולעצור בעיטות של קטן על הקו של שער אשקלון. ככה לא יהיה שום סיכוי שמישהו ירצה להחתים אותו – ותהיה לו חצי עונה שלמה להוכיח שבכל זאת הוא ראוי להיות במכבי חיפה. או אולי ראוי לא להיות במכבי חיפה? ראוי להימכר על ידי מכבי חיפה? מבלבל העסק הזה. ואם אותי זה מבלבל, הוא בטח לגמרי בסרטים. פלא שהוא לא מבקיע? בכל פעם שהוא בא לבעוט, כל הספקולציות צצות ועולות, ועד שהוא מחליט מה לעשות מגיע מגן וחוטף לו את הכדור. מסכן.

ההרכב

(ע"פ וואלה! ספורט)

ניר דוידוביץ'; אייל משומר, אריק בנאדו, שי מימון, פיטר מסיללה, ג'ון קולמה, גוסטבו בוקולי, יניב קטן, ליאור רפאלוב (אייל גולסה); מוחמד גדיר, ולדימיר דבאלישווילי.

החששות בהרחבה

מנסיוני האישי אני יודע שבניגוד לתדמיתה, אשקלון היא עיר נהדרת, רגועה, עם חוף ים מדהים ואנשים טובים. על הפועל אשקלון, לעומת זאת, אני לא יודע כלום חוץ מדבר אחד: ערן לוי. הבחור הזה, שכמה מאוהדינו המבריקים עדיין שרים לו משום מה שירים גם כשהוא לא נוכח במגרש, כנראה יבקיע מחר. בקרן, בבעיטה חופשית או בסתם איזו בעיטה מ-40 מטר, הוא כנראה יבקיע. לנו נשאר רק להבקיע שניים ולקוות שהוא יסתפק באחד.

בשביל שזה יקרה דוידוביץ' יצטרך להיות עירני גם כשנדמה שהכדור רחוק מהשער; מימון ובנאדו יצטרכו לצאת רחוק ולסגור ללוי את אפשרויות הבעיטה, תוך שהם פותחים עין גם על טגה וגואטה (שאני זוכר מנתניה כמאוד מוכשרים) ועל השחקנים האחרים (שאני לא מכיר). סביר שהפעם למגנים שלנו יהיו הזדמנויות רבות לעלות ולתקוף: משומר כבר הוכיח שהוא יודע לעשות את זה לא רע כשהוא רוצה (וכשהיריבה חלשה), ומסיללה זה מסיללה. את שניהם נצטרך בכושר שיא כי מול ההגנה האשקלונית, שמן הסתם תצופף היטב את המרכז, נזדקק לפריצות טובות באגפים ולהגבהות מוצלחות.

קולמה ובוקולי יעזרו גם הם בסגירה על לוי, שלמיטב הבנתי הוא המפתח המרכזי ובעצם היחיד למשחק ההתקפה של אשקלון. נדמה לי שלאור ההגנות המעובות של היריבות במשחקים האחרונים, אותן אשקלון תחקה מן הסתם, היה אפשר לחשוב ברצינות על ויתור על בוקולי, הסתפקות בקשר אחורי אחד והעלאת קשר התקפי יותר (כשגולסה הוא השם המתבקש). אבל אם כבר עולים עם שני אחוריים, בוקולי חייב לשחק הרבה יותר קדימה ולאיים על השער כמה שיותר.

רפאלוב משחק גרוע כבר כמה משחקים אבל אלישע כנראה ימשיך לתת לו קרדיט, וזה בסדר מבחינתי. אולי קצת הרגשת יציבות זה מה שהבחור הזה צריך (ואם לא אז אני כבר לא יודע מה הוא צריך, אבל אנחנו צריכים להתחיל לשקול להיפרד ממנו). לפי וואלה יכול להיות שגולסה יעלה במקומו. אני מעדיף כאמור שזה יהיה במקום בוקולי, אבל בכל מקרה גולסה בהרכב זה דבר חיוני עבורנו. כמו שכתבתי בתגובות אחרי הדרבי, מה שחסר לנו לדעתי זה צעיר רעב ומלא השראה שיש לו מה להוכיח. קטן כבר היה שם, רפאלוב אולי לעולם לא יהיה שם, ורד יותר על מיטת הרופא מאשר שם, ורק גולסה נשאר (וקצת סולליק – אבל זה כנראה עוד לא הזמן שלו). בכמה דקות ששיחק בדרבי אייל הראה שיש בו רעב, ואת זה שיש לו את היכולת אנחנו יודעים ממזמן. עכשיו רק נשאר לו להוכיח, ואני מאמין בו.

בחוליה ההתקפית, קטן הוא היחיד שמתפקד אצלנו לאחרונה אבל גם הוא לא יכול לפתוח בונקרים לבד וצריך עזרה. לגדיר זה אולי הצ'אנס האחרון להוכיח שהוא יכול לספק עזרה כזו, לפני שוורד, סינטיהו ושלומי אזולאי דואגים שהוא לא יראה יותר מגרש. אני מקווה שלשם שינוי מוחא יוכיח שהוא יודע לשחק טוב לא רק בתחילת עונה ובסופה.

…ובחוד עומד לו בדד דבאלישווילי המסכן, שבוי בלופ אינסופי של התלבטויות וויכוחים פנימיים סוערים – האם להכניס את הכדור, אם לאו. עזוב אותך מספקולציות, לדו. תן גול. אם לא בשבילך, בשבילנו.

מי?

גולסה, התקווה האחרונה (ואם לא ישחק אז נחזור לקטן, האחרון שמימש את התקווה).

מה?

הכל, רק לא עוד פעם חוסר האונים הרגיל מול הבונקר. אלישע, גיאורגי, שחקנים יקרים, כנסת נכבדה: אתם כבר יודעים שהולך להיות בונקר, נכון? אני מקווה מאוד שהפעם התכוננתם. תבעטו מרחוק, תנסו דאבל-פאסים, תגביהו לדבה. לא משנה מה, רק תשחקו קדימה והעיקר – תעזו. זה לא יהרוג אתכם.

גם השבוע

היריבה תצא למתפרצת שתעבור ליד קטן, אבל הוא יעדיף לצעוק על מי שאיבד את הכדור במקום לנסות להשיג אותו חזרה.

סיבות לאופטימיות

הולכות ונגמרות. אבל היי, ינואר מתקרב!

הנבואה

ניתנה לשוטים.

ולכן

0:3 ירוק!

אחרי

שלושה אירועים מיוחדים אירעו היום בבת אחת – הניצחון הגבוה ביותר שלנו העונה, ביקור שני שלי באיצטדיון תוך חודש (הפעם האחרונה שזה קרה היתה אולי לפני 10 שנים – אם לא מחשיבים את ליגת האלופות בשנה שעברה), וחשוב מכל: תחזית הבלוג היתה מדויקת להפליא! 0:3 ירוק! ווהו!

אז אמנם היה משחק די משעמם (זה קצת יותר מהנה כשנמצאים במגרש), והיריבה היתה חלשה להחריד (כמו שלושת רבעי מהליגה הזו), וגם אנחנו, אפעס, עדיין לא ממש מזכירים את מכבי חיפה שהיינו פעם. אבל ביום כזה, עם ניצחון חוץ לא מובן מאליו, עם ביקור מרגש (ומלא מתנות!) בעיר הולדתי, וחשוב מכל, תחזית שהתממשה במלואה – ביום כזה אי אפשר להתלונן.

בגדול

פעם היו כועסים פה על קבוצות שסוגרות את המשחק כדי לסחוט תיקו או ניצחון במתפרצת. קבוצות היו באות לשחק כדורגל, גם במחיר של הפסד, רק בגלל הבושה שיגידו ששיחקו "בונקר". הבושה הזו אבדה השנה, וכל קבוצה שמשחקת נגדנו הבינה את הטריק – לנעול את ההגנה עם 8 שחקנים ולקוות שהשניים הנותרים יצליחו לעשות משהו בהתקפה.

אשקלון לא עשתה את זה. סוף סוף ראינו קבוצה שיודעת שאם תפסיד, והיא כנראה תפסיד, עדיף לא להתבזות באנטי-כדורגל. לצערם של המקומיים, אין להם יותר מדי שחקנים שיכולים לספק פרו-כדורגל, וגם המגרש הוא לא ממש מגרש כדורגל. לנו, בכל אופן, הגישה האשקלונית החדשנית די עזרה, ואפשרה לנו להראות משהו ממה שהשחקנים שלנו יכולים לעשות – אם הם רק רוצים.

גם היום אני לא בטוח בציונים שאני הולך לתת כי עוד לא התרגלתי למעקב אחרי כל השחקנים בלי מבט העל של הטלוויזיה. הפעם גם ישבתי מאחורי השער אז בכלל היה קשה לזהות מה קורה שם, במיוחד במחצית הראשונה. אתם מוזמנים לתקן אותי אם אני טועה.

כמה

3:0 לנו

ציונים

דוידוביץ' – 6. לא היו עליו יותר מדי איומים, אבל הצליח למנוע מערן לוי את השער המתבקש.

בנאדו – 6. בהתחלה היה קצת מבולבל אבל השתפר עם חלוף הדקות, וכמובן – בישול נדיר ונהדר!

מימון – 5. מול האין חלוצים של אשקלון הצליח לגרום פעם פעמיים לדפיקות לב.

מסיללה – 5. נדמה לי או שפיטר איבד לגמרי את החשק?

משומר – 7. עוד משחק מצוין של משומר שמנצל היטב את ההיעדרות (הדי מדאיגה, יש לומר) של עותמאן. נלחם, חילץ, תקף ואף כבש שער יפה, שני בשלושה משחקים.

קולמה – שיחק מעט מדי. שיהיה בריא.

בוקולי – 8. אחרי היציאה של קולמה החזיק את מרכז המגרש לבד. היה בכל מקום והראה לאלישע שבמשחקים כאלה אולי מספיק קשר אחורי אחד.

רפאלוב – 5. פה ושם עשה איזה דריבל יפה, ואפילו הבקיע שער, אבל עדיין לא מספיק דומיננטי בעיניי.

קטן – 5. משחק בעמידה, תוקע התקפות. עם קטן של פעם היינו גומרים משחק כזה ב-0:5.

גדיר – 4. חלש מאוד, כרגיל לאחרונה. לא יהיה בהרכב במשחק הבא, בלי קשר לפציעה.

דבאלישווילי – 8. כנראה שההתלבטויות עזרו. דבה נתן משחק מצוין, עם גול, בישול ועוד כמה איומים על השער. זה דבה שרצינו לראות.

מחליפים

גולסה – 7. מלא מרץ ונראה לי כמו השחקן היחיד שבאמת רוצה כל הזמן לשחק קדימה. חוזר להיות הבטחה גדולה ואם יקיים, זה יכול לעשות בשבילנו את ההבדל בין מקום בצמרת להתמודדות על האליפות.

ורד – 6. יופי שהוא חזר. חתיכת לוחם שלא מפחד להיכנס לתיקולים והיווה איום הרבה יותר גדול מגדיר מימין.

סולליק – עשר דקות שוב הספיקו לו להראות את הפוטנציאל הענק.

השחקן המצטיין

דבאלישווילי. התלבטתי בינו לבין גוסטבו שעשה עבודה מדהימה אחרי שקולמה יצא. אבל בסוף החלטתי שמגיע ללדו, שהיה לו הרבה מה להוכיח והוא בהחלט סיפק קבלות – ובדיוק ברגע הנכון. רק שימשיך ככה.

עוד כמה מילים

עדיין לא ראינו ממש משחק מסודר (גם לדשא היה מה להגיד בעניין), ושוב הגבנו למשחק של היריבה במקום להשליט עליה את המשחק שלנו. אבל העיקר הוא שסוף סוף ידענו לנצל שער יתרון כדי להבקיע עוד אחד ועוד אחד, ולא להתמסר כדי להעביר את הזמן ו"להגן על התוצאה". אולי – הלוואי! – שזה סימן לבאות.

תודות

לבת דודתי המאממת עדן אלוש שישבה איתי ביציע, הפילה את סנטריהם של כל החיפאים מסביב וגרמה לי להרגיש כמו הגבר הכי מוצלח בסביבה.

השורה התחתונה

דרך חדשה? עם גולסה וורד שחוזרים ומכניסים הרבה רעב לקבוצה, אולי יש תקווה באופק.

השורה מתחת לשורה התחתונה

זה עדיין לא זה, אבל 0:3 זו כבר תוצאה ירוקה לגמרי – ואולי בעקבות התוצאה תתחיל לבוא היכולת.