תם ונשבר

ובכן, זה נגמר. עונה שהתחילה בתקוות גדולות למאבק ברמות הגבוהות, או לפחות לבנייה של קבוצה מצוינת לעונה הבאה, ונגמרה בהגנה הירואית על השער בשביל לסחוט 0-0 בבית מול מכבי פתח תקווה, עם שחקני נוער בעיקר – כי כמעט כל השאר הולכים, שוב, לעזוב.

ראיתי את המשחק היום. בדרך כלל, גם בעונות רעות, אני נהנה לצפות בשחקנים הצעירים במשחקים האחרונים והלא קובעים. לראות למי יש פוטנציאל, מי אולי יככב אצלנו בעתיד. אבל היום זה לא היה מהנה. זה היה מדכא. פשוט אין לי חשק. זה מרגיש לי מטופש לעסוק בשחקנים, כשכל המועדון נדמה כשוקע. הבעיות שלנו נראות גדולות הרבה יותר מהשאלה מי יודע לסגור אלכסונית בהגנה.

מי שעוקב אחרי הבלוג יודע מן הסתם מה אני חושב על העונה של הקבוצה, ולמה אני מרגיש שהמועדון הפר את האמון שנתתי בו. שום קשקוש על הרכש, על השחקנים הזרים או על מגן שמאלי לא ישכנעו אותי שאחרי חצי עונה אפשר לבחון מנהל מקצועי. תור עשה טעויות, כולם עושים. חלק מהעניין זה ללמוד תוך כדי תנועה ולתקן. קרלסן, שהבטיח שבעונה הבאה יהיה מועדון שרץ בצמרת, לא קיבל את הצ'אנס לתקן בקיץ ולהוכיח שידע מה אמר.

ואז ההנחתה של לוזון, שלא רציתי לשפוט מראש אבל אישר את כל הדברים הרעים שאמרו עליו. לא ברור למה דווקא לוזון קיבל את ההזדמנות, עוד פחות ברור למה הוא מקבל את ההזדמנות להמשיך, למרות שהצליח עוד פחות ממולנסטין המושמץ (והגרוע בפני עצמו). אני מקווה שזה לא קשור לחברות בין שחר לאבי לוזון.

בעצם אני לא מקווה. האמת שלא אכפת לי.

פשוט לא אכפת לי, וזה אולי הדבר הכי גרוע שאפשר להגיד על הקבוצה שלי. גם בעונות הכי גרועות האמנתי שיש מי שרואה ויתקן בעונה הבאה. עכשיו אני כבר לא מאמין בזה. בכל קיץ מחדש אני מפנטז ומאמין במלוא האופטימיות שיש לי – ויש לי – שהנה העונה נחזור להיות מכבי חיפה הגדולה. בקיץ האחרון זה כמעט לא קרה, אבל אז קרלסן הגיע, רוני לוי פוטר ושוב האמנתי. נראה לי שהקיץ הקרוב יהיה הראשון, אחרי הרבה שנים, בו לא אחכה בקוצר רוח שהליגה כבר תיפתח.

*

אני לא יודע מה קורה במועדון כרגע. לא בתחום המקצועי – זה די גלוי וברור, הולכים למנות "מנהל מקצועי", אלוהים יודע בשביל מה, הרי לכולם ברור שגיא לוזון מנהל את העניינים. את המנהל המקצועי שבאמת רצו לא הביאו בסוף כי הוא ביקש, ירחם השם, לקבוע בעצמו את הצוות המקצועי. כי מה שווה מנהל מקצועי אם המאמן לא יכול לשלוט בו?

אבל במקביל רצות כל מיני שמועות על פיטורים ועניינים לא ברורים (מעניין שהם מצליחים למדר ולהסתיר יפה כשהם רוצים). עושה רושם שבן דב נלחם שם כדי לנקות את המועדון מכל מיני גורמים שליליים (אולי ממדליפים?).

אני כמובן מאחל לו בהצלחה במלחמה הזו. הוא נראה אדם רציני ומקצועי. אני מקווה שיצליח לנקות את האורוות; רק שאני סקפטי לגבי האפשרות שזה יעזור לסוסים שלנו לנצח במירוצים. אולי יש בעיות בלב המועדון, אבל לפחות מבחוץ נראה שיש שתי בעיות גדולות לא פחות בשני הקצוות שלו: המאמן, ומי שהביא אותו.

*

כרגע לא נראה שאעשה מינוי לעונה הבאה. לא חרם ולא מחאה – פשוט חוסר חשק מוחלט לעוד עונה של סבל וכעס במהלך משחקים ואחריהם, לצד ניתוק רגשי מהקבוצה, ואי-אמון בראש המועדון.

אני לא מפסיק להיות אוהד מכבי חיפה, כמובן. לא חושב שאפשר להפסיק להיות אוהד, אלא רק להתקרב ולהתרחק – וכרגע אני מתרחק יותר ויותר. ומה יהיה אם בניגוד לציפיות, מכבי תיתן בעונה הבאה עונה מעולה? ובכן, אם הדבר הזה יקרה, זה קודם כל יגיד שכנראה המצב לא גרוע כפי שזה נראה כרגע, ושכן נעשו החלטות נכונות במועדון, כולל המאמן והמנהל המקצועי שיגיע. זה יגיד שטעינו, כל מי שלא רוצה את לוזון בקבוצה; ושטעינו – כל מי שביקר את שחר על המינוי שלו. אני בספק גדול אם זה יקרה. אבל זו תהיה הפתעה נעימה. אשמח לטעות במקרה הזה.

(עדכון מאוחר: במחשבה נוספת – כמו שאתם מכירים אותי, הן מופיעות אצלי זו כנגד זו – זה לא כזה מופרך שמכבי תיתן עונה טובה. השאלות החשובות הן, כמובן – 1. מה תיחשב ל"עונה טובה"? מהבחינה הזאת לוזון נמצא מבחינתו במצב אידיאלי, כשהציפיות מהקבוצה כרגע מאוד נמוכות, ויכול להיות שעונה אותה נסיים במקום השלישי תיראה לנו כמו שיפור, ולא משנה מה יהיה המרחק מהצמרת. מובן שעם התקציב השני בגודלו בליגה מספיקים גם כמה צירופי מקרים – שחקנים טובים, מומנטום נכון ובעיקר עונה חלשה של הקבוצות האחרות – כדי שפעם בכמה שנים ניאבק גם בצמרת ממש, וזה יכול לקרות העונה. ועדיין, דרוש לכך גם מאמן טוב – שיודע לבחור את השחקנים, לחבר ביניהם ולנצל מומנטום; ולכן הקרדיט במקרה כזה עדיין יינתן ללוזון, כמו שהאשמה תיפול עליו במקרה של עוד עונת נפל. 2. מה יקרה בטווח הארוך? שהרי גם עונה טובה אחת, אפילו מאבק בצמרת ממש, לא בהכרח תעיד על כך שהמועדון שוב בדרך הנכונה. אבל זו כן תהיה הזדמנות לחזור לדרך הזו, אם יידעו במועדון למנף את ההצלחה.

ובכל מקרה, כל מה שנאמר בפוסט הוא, כמו תמיד, תיאור ההרגשה כרגע. אני לא אוהב ולא יודע להמר ולחזות).

*

במילים אחרות, בכל תחילת העונה בשנים האחרונות נתתי אמון בקבוצה, וגם אם התאכזבתי מהתוצאות בסופה – המשכתי להאמין בה. כי זה לא קשור לתוצאות, זה קשור לאמונה שאת המועדון מובילים אנשים רציניים שרוצים להצליח, יודעים מה צריך לתקן בשביל לעשות זאת, ומוכנים לשים את המועדון בראש סדר העדיפויות שלהם. בשנה האחרונה האמון הזה נשבר. ומעכשיו חובת ההוכחה על המועדון, שיצטרך להראות שהוא ראוי לאמון שלי.

ואם לא יראה? אז אמשיך לאהוב את מכבי חיפה, אבל לא את הביטוי הנוכחי שלה. ואחכה שתחזור להיות קבוצה שאני יכול לאהוב.

*

לגבי הבלוג – נראה. חשבתי על שנת שבתון, אולי ארצה להתרכז בנושאים אחרים בחיים, אולי יהיו נסיבות חיצוניות שיכריחו אותי להתרחק קצת. כפי שזה נראה כרגע, בטח לא אמשיך לכתוב אחרי כל משחק כמו שעשיתי בשנתיים האחרונות (אולי יותר, זה פשוט קצה גבול הזיכרון המעפן שלי). אולי אכתוב פעם בשבוע-שבועיים, אולי הרבה פחות. ואולי אמצא מתכונת אחרת שבה דווקא אכתוב יותר. נראה. אולי – אני מקווה – מתי ויניב יכתבו יותר.

בינתיים אנחנו עוד כאן. כבר השבוע אעלה לבלוג את הטור שלי מ"הארץ" על תקשורת הספורט, עם כמה הערות חדשות, ואני מתכוון להוסיף לו גם רשימת לינקים של אתרים, כותבי ספורט ופודקאסטי ספורט טובים. מוזמנים להציע אם יש לכם. ויש עוד פוסט בקנה, דווקא לא שלי (רמז – קוראים לו סין-קרונה, והוא לא מתי). בקיצור, תמשיכו לעקוב.

תודה לכם על שהייתם איתנו העונה, שיהיה לכולנו קיץ נעים.