פוסט שלא כתוב בו כלום

לא יודע למה אני כותב פה עכשיו. כי אין לי באמת מה לכתוב. אלה המכירים את הבלוג חושבים מן הסתם שמשפט מסוג זה יוביל עכשיו לשטף עצום של מילים שכולן נועדו להבהיר למה אין לי מה לכתוב. הם צודקים, בדרך כלל. אבל הפעם באמת אין לי מה לכתוב. וגם אין לי חשק.

***

עייפות החומר, קצת. אולי תקופת החגים שתובעת מהבנאדם לנוח. ויכול להיות שאני מכלה יותר מדי מילים בתגובות ארוכות אצל אחרים (לפעמים אני נזכר בהקשר הזה בתהילה של עגנון. אולי באמת יש לנו אוצר קבוע של מלים, שאוזלות עם הזמן. אם זה נכון, בזקנותי יהיה לי חתיכת בלוק כתיבה).

יש גם איזה עניין עם "הבלוג השני" שלא ממש קיים. כלומר, קיים "בלוג שני" אבל אני לא מעדכן אותו בכלל. יותר מדי בעיות קדם-כתיבה שגורמות לשיתוק בַּאזור הכותב. שם הבלוג לא טוב, והוא רשום על מייל אחר, והעיצוב לא מתאים, ועל מה אני אכתוב, ועל מה לא, וכמה להיחשף, ואני כבר צריך אתר משלי וכל זה. נו, עברנו את זה כבר כמה פעמים, אין לי כוח לדוש בזה שוב. מה שאני רוצה להגיד זה שזה מתסכל, כשיש מה להגיד ואין איפה להגיד את זה.

כי יש הרבה דברים שבא לי לכתוב עליהם שהם לא על כדורגל, ואני לא רוצה לחבר אותם לכדורגל בצורה מלאכותית. הרבה פעמים זה פוליטיקה אבל אלו גם סתם אבחנות שצצות בלי הקשר, או ביקורות על תכניות כמו "כוכב נולד" או "מחוברים" (לפחות כאן קרמר עשה את זה מצוין וחסך לי) או תובנות שמתנסחות לי תוך כדי צפיה ב"האוס" (סדרה מעולה!) או "דקסטר" (סדרה בינונית) או "מד מן" (סדרה מעולה!) או "הפמליה" (סדרה מצחיקה! ועם הרבה ציצים). או כעסים על חברות שעצבנו אותי והייתי שמח להתנקם בהן בעזרת כוחו העצום של גוגל. וכל מיני תלונות צרכניות.

כמו למשל, לתפוצ'יפס ודוריטוס יש עכשיו מבצע – כל יום יש הגרלה על 1000 ש"ח. בשביל להשתתף צריך לשלוח SMS עם הקוד שבתוך האריזה. ה-SMS, מצוין על האריזה, עולה 0.5 שקל. וזה גורם לי לחשוב – פעם היה מספיק לקנות את המוצר בשביל להשתתף. עכשיו צריך גם לשלם עבור הזכות להשתתף. אם כמות מסוימת של אנשים שולחים את ה-SMS, הם כבר הרוויחו את עלות הפרס (הרי הכסף הולך למישהו אחר ולא לחברת הטלפון שלי. אחרת לא היו מציינים את עלות ה-SMS, שכן כל אחד משלם סכום אחר על ה-SMS, לפי המפעיל והמסלול שלו).  מה עושים עם העודף? יכול להיות שחברות מצאו דרך חדשה לעשות כסף על חשבוננו? (אני רואה עכשיו שאפשר להשתתף גם באינטרנט. כמו ב"כוכב נולד". ועדיין נשאלת השאלה – לאן הולכים הרווחים מהסמסים, אם יש כאלה?)

עוד אני חושב על זה, והנה אני נתקל בשלטי מבצע חדש ב-AM-PM. ובמבצע הזה אפשר לזכות בקניות לשנה ברשת. ופה ה-SMS עולה כבר 1 ש"ח. וזה כבר מתחיל להיראות חשוד. אתה משלם שקל עבור הזכות להשתתף בהגרלה – זה סוג של הימור, לא? זה חוקי בכלל? ולמה פה זה שקל ושם זה חצי? יכול להיות שמצאו דרך חדשה לעבוד עלינו ולדפוק אותנו?

ויש עוד דברים שלא קשורים לכדורגל שאני רוצה לכתוב עליהם. כמו השימוש ההולך וגובר ב"פאקינג" במשפט, דבר שיותר ויותר אנשים מסביבי עושים.

יהושע הפרוע של האמריקאים

עכשיו, נכון שכל מלה חדשה שנכנסת לשפה נשמעת בהתחלה מעצבנת ומכוערת ואתה נשבע שבחיים לא תצטרף לטרנד הזה. ונכון שבשלב מסוים אתה תמיד מוצא את עצמך אומר את המלה "כאילו" שמונה פעמים במשפט אחד ואת המלה "מדהים" עוד שלוש פעמים, ואחר כך גם מוצא סיבות למה זה מוצדק. אבל "פאקינג"?! מלה שבארה"ב משתמשים בה כבר לפחות 40 שנה?! את "מגניב" (הלא ברור) המצאנו בעצמנו אם אני לא טועה*, ואת "Like" תרגמנו ל"כאילו" (השימושי לצרכי השהייה) בערך בזמן אמת. אז דווקא עכשיו, בעידן האינטרנט בו הכל מגיע מחו"ל באופן מיידי ולא צריך לחכות כמעט 10 שנים עד שהאופנה האמריקאית תחצה את היבשות ותגיע אלינו, דווקא עכשיו אנחנו מאמצים מלת סלנג שכבר מזמן הפכה לקלישאה שם? זהו, ויתרנו סופית על הניסיון להיות מקוריים? ומה רע ב"מזוין" או "מזדיין"? בעיניי, כלומר לאוזניי, זה נשמע הרבה יותר טוב, ועם ניחוח הרבה יותר קלינט איסטוודי. פאקינג נשמע סתם כמו ניסיון עלוב להיות אמריקאי.

אז הנה, לפחות את אלה הוצאתי מהמערכת. ויש הרבה דברים אחרים. ומה כבר אפשר להגיד על כדורגל? עוד פעם להגיד שמסי אלוהים? שוב להתלהב מהמשחק היפה של ברצלונה? להגיד עוד כמה דברים לא יפים על לוזון? או על נוימן? להמשיך לשמוח לאידם של האדומים מת"א (ממזרים, הצבתי להם שלוש אפשרויות להתפרקות והם בחרו דווקא בדרך רביעית)? כמה אפשר?

ואולי צריך להפסיק עם היומרה הזו, לכתוב בלוג רק על כדורגל. אחרי הכל גם אלפסי כותב לפעמים על דברים אחרים, וגם כותבי דה באזר מגוונים כל הזמן. אז כשיש מונדיאל זה קל, כל יום משחק אחר. אבל בזמנים רגילים, כמה כבר אפשר להתעסק בשטויות של רפאלוב שרוצה להיות הילד הכי חשוב בגן?

לא יודע. אולי זו פשוט תקופה כזו של חשבון נפש, ובזמנים כאלה צריך לתת להתלבטויות להציף ולא לשאוף לאיזו וודאות מוחלטת ולתחושת ביטחון. ואולי זה בכלל החורף המשייט לו פנימה, על ענני מחשבותיו וטפטופי הרהוריו (אפשרות אהובה עליי במיוחד – בסוף כולנו יצורים שנשלטים על ידי הטבע). ויכול להיות שמדי פעם אני פשוט צריך איזה פוסט כזה שמפרט את כל מה שאין לי לכתוב, רק כדי לחזור לכתוב על כדורגל. ואולי זה דווקא יותר מסתם תהיות של חורף, ובכל זאת דברים ישתנו בקרוב.

לפחות אני לא משתנה. אלה המכירים אותי ואת הבלוג חושבים מן הסתם שמשפט מסוג "אין לי מה לכתוב" יוביל לשטף עצום של מילים שכולן נועדו להבהיר למה אין לי מה לכתוב. הם צודקים.

***

ויש גם משחק היום, בטורניר המהולל על שם סלבטורה קוטוניו. כרגיל, משחקי גביע הטוטו לא זוכים לפוסט משלהם ואין יותר מדי להרחיב (וגם לא יהיה "אחרי". אפשר כמובן לדון במשחק בתגובות). אז בקצרה: זו הזדמנות לסילבה להוכיח שהוא יכול לנהל את המשחק לא פחות טוב מקטן. ולטוואטחה להוכיח שהוא ראוי לרשת את האגף השמאלי. ולאלישע להוכיח לתומר חמד שהוא כן נותן בו קצת אמון. ולרפאלוב להוכיח שמשחקי גביע הטוטו הם בדיוק המשחקים בהם הוא מצטיין ולרגע כולם חושבים שוב שהוא המושיע. אז יאללה שיהיה. רגע, זה הביא לי רעיון שיווקי – ליאור צריך להיות הפרזנטור של גביע הטוטו! לא רק שהוא מצטיין בו קבוע, הוא גם כנראה האדם היחיד בארץ שאוהב את המפעל הזה. הזדהות מוחלטת עם המותג.

בקיצור, משחק לא ממש מעניין. יש כל כך הרבה דברים יותר טובים לעשות בזמן הזה. ברור שאני אראה אותו.

***

ואם כבר אמרנו חורף, אז גם שיר. אף פעם לא התעמקתי מספיק במילים של השיר הזה, אבל מהמעט שהצלחתי להבין הוא מדבר על חורף שמגיע, ועל זמנים שמשתנים ואנחנו משתנים יחד איתם, ועל הזמן שעובר, ואנחנו יחד איתו. וחוץ מזה אני מאוד אוהב את סיימון וגרפונקל.

* כנראה שאני לא טועה לחלוטין, אבל יש הטוענים שהמקור ל"מגניב" היא המילה Magnificent. תיאוריה מגניבה, אני חייב להגיד. ולו בשל ההוכחה הנוספת לכך ששום דבר לא נוצר יש מאין (אמת שאני מחבב במיוחד).